היי..החלטתי סוף סוף לפרוק מה שעובר עלי... מקווה שתעזרו לי.
קודם כל,קצת הקדמה שתבינו אותי יותר-
אני עוד מעט בת 17,תלמידה בכיתה יא',נראית טוב,המון מתחילים איתי.
אבל, חסרת ביטחון ודכאונית.
האהבה היחידה שלי הייתה בגיל 14 שאהבתי מאוד בחור שפגע בי
בלי סוף ובמשך שנתיים נכנסתי למעגל הדיכאון התחלתי לעשות המון
שטויות עם בחורים ובכללי פגעתי בעצמי בכל התחומים. אם זה עישון,
שתייה וירידה בלימודים.
לפני חצי שנה בעקבות שיחות עם פסיכולוגית לקחתי את עצמי בידיים
והפסקתי בהדרגה את כל השטויות האלה.
יש לי בעיה שנובעת מהחוסר ביטחון שעדיין קיים אצלי,קשה לי להיות
לבד. אני חייבת שיהיה לי חבר. אז בחצי שנה האחרונה קצת התנתקתי
מבחורים והחלטתי לחכות "לאחד" שאני באמת יאהב אותו והוא אותי.
מכיוון שאני גם דכאונית,אני מתעצבנת בקלות וכל הזמן מרגישה שרע לי,
אז שיש לי חבר אני מרגישה שיש לי סיבה אחת לפחות לקום בבוקר.
עכשיו לשאלה שלי-
לפני שבועיים בערך ידיד טוב שלי התוודה שהוא אוהב אותי והציע לי חברות.
אנחנו מכירים המון שנים עוד מהילדות,וההורים שלנו מכירים,הוא גר שתי
דקות הליכה ממני והכל טוב ויפה.
עכשיו,כמו שהבנתם אני הרבה זמן מחכה למערכת יחסים רצינית.
ועד שסוף סוף הגיע בחור טוב שאני מכירה אותו והוא גר קרוב אלי,ואוהב אותי
אז אני יסרב למרות שאני לא מרגישה אליו כלום?! אז אמרתי לו שאני יחשוב
על זה כמה ימים ובקיצור הסכמתי.
עכשיו אחרי שבועיים,אני יכולה להגיד בוודאות שאני לא מרגישה אליו כלום.
אבל חבל לי לוותר עליו,בגלל שהוא באמת בחור טוב ואוהב אותי, ויודע לעלות
לי את המצב רוח ומבין את הדכאונות שלי..
וקשה לסבול את הדכאונות שלי..אני יכולה לספור על כף יד אחת בחורים
שהצליחו להכיל אותי ולהבין אותי... לא אכפת לי כבר מכלום,העיקר למצוא
מישהו שידע להבין אותי ויגרום לי להתאהב בו.
מה לעשות?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות