נאנסתי ע"י רב כשהייתי ילד, לדבר על זה?

שלום, אני חרדי נשוי ואב לארבעה ילדים מתוקים
הסיפור שלי והשאלה היא לא משהו שתשמעו כל יום כן בטוח לי שלא כל יום
אני מתנצל מראש שאני לא כותב עם פסיקים וכל השאר פשוט אין לי כוחות לזה

ועוד אני מתנצל כי זה הולך להיות קצת ארוך זה פעם ראשונה שאני פותח את זה ואפילו עם עצמי.
הייתי סה"כ ילד בן 10 (כיתה ה') מסיימים את הלימודים בשעה 5 ובשעה 6 הולכים לשיעורי ערב עד השעה 8 בערב. מבחינת הורי זה היה בדיוק כמו הבית ספר ולשם צריך ללכת בדיוק כמו לבית ספר
השיעורי ערב שלנו התקיימו בבית מדרש של מוסדות גדולים אותם מנהל רב ידוע ומפורסם עם משפחה מקושרת מאד ומתוקשרת מאד בציבור החרדי.

לראות את "הרב" שמפקח על הכל זה היה סוג של התרגשות אצל כל ילד שלמד בשיעורי ערב, ובכלל אם הוא קיבל ממנו יחס של 'שלום' או משהו כזה זה הרגיש כאילו אלוקים בעצמו מדבר איתי. משפחתי נאמנת לרב זה ברמה גבוהה אבי אוחז ממנו ומתייעץ איתו המון וישנם המון אנשים מפורסמים שיצאו מאותו המקום.
הייתי הולך לשם כל יום עם שני אחי הגדולים זה היה סוג של שריפת זמן אבל בשביל ההורים שלי זה היה שקט. אחרי הכל גדלנו בבית ללא מחשב וללא שום חיבור לעולם החיצון אפילו לא רדיו.

יום אחד בשיעורי ערב 'הרב' נכנס לבית המדרש וקרא לי,אני חייב לציין שהרגשתי הילד שכבש את הפסגה שהרב יקרא בשמי בבית המדרש בקול ועוד שאבוא ללמוד איתו (אותו זמן הייתי זקוק לסיוע בגמרא וככל הנראה אבי ביקש ממנו שיעודד אותי) התחלתי ללמוד איתו היה נפלא הרגשתי הילד הכי מיוחד בעולם אני זוכר שאחיי קינאו בי בגלוי
אבי קנה לי אפילו פרס על ההצטיינות של בלימוד עם הרב
הייתי לומד איתו לפחות פעמיים בשבוע אם לא יותר מזה אחרי תקופה הוא ביקש ממני לבוא ללמוד לידו מאחר ובגמרא שלו יש חידושים שהוא כתב.
הוא אחז אותי ונענע אותי אולי חצי שעה על הגוף שלו
ידעתי שהוא עושה משהו לא טוב, אבל שתקתי. אני לא יכול להסביר לכם את ההרגשה שלי הרי הוא 'הרב' והרב הוא צדיק וקדוש וכולם יודעים את זה...
מי יאמין לילד קטן כמוני... לאבא שלי לא היה סיכוי שהוא יאמין לי לאמא שלי אני לא מדבר איתה על השירותים (צניעות) אז בטח לא על כזה דבר...
רק ילד חרדי (לא לבעלי תשובה) יכול להבין את השורה האחרונה שכתבתי
על כל זה. אין לי סיבה מוצדקת לא ללכת לשיעורי ערב ניסיתי להתחמק בעשרות דרכים זה לא עזר. אמא שלי הכריחה אותי ללכת
וכך לאט לאט המצב הלך והחמיר הוא התחיל לשלוח לי ידיים וכו'

נהפכתי מילד טהור ותמים למפלצת הפסקתי ללמוד ואיבדתי את האימון אפילו בהורים שלי,שנאתי אותם. שנאתי את כולם.
אני מקבל פרסים כל שבוע על זה שאני לומד עם הרב ומה שאף אחד לא יודע זה שהרב הזה שורף לי את הנשמה.
לרב היה במשרדו כורסא נפתחת (אם ירצה לנוח מלימודו) בכל פעם הוא היה אומר לי אתה נראה לי עייף אולי תנוח קצת על הכורסא.
אני זוכר את זה כמו אתמול יש לי דמעות בעיניים שאני כותב את זה ירד שלג בירושלים אותו יום שיחררו אותנו מהבית ספר מוקדם אבל הוריי התעקשו שנלך לשיעורי ערב בכל מצב, אחים שלי שהרי בטוחים שאני 'מתמיד' גדול שלומד עם הרב התפלאו לראות שאני לא רוצה ללכת אבל זה לא שינה כלום בסופו של דבר מצאתי את עצמי במשרדו של הרב צופה בשלג, הרב הביא איתו מרק בשני צלחות ואמר לי קח תתחמם קצת, לרגע חשבתי שאולי נגמר הסיוט הזה שאולי סוף סוף .....
דפיקות בדלת העירו אותי. השעה הייתה 9 זה היה אחי שצעק את שמי התעוררתי משינה על הכורסא שאני מוכן להישבע שאין לי מושג איך הגעתי אליה
הרגשתי רע בחילות וכל הגוף שלי כאב היו לי סחרחורות מטורפות ולא היה מקום בגוף שלא כאב לי,
אין לכם מושג (או אולי כן) מה זה שלג לילד ירושלמי זה כמו ליל כלולות. אני זוכר את השלג הזה כמו מבוטות על הראש שלי, הגעתי הבייתה גמור, אמא שלי שאלה למה אני חיוור אמרתי לה אמא אני לא מרגיש טוב!!!
אתם יודעים מה קרה??
את היום של השלג העברתי במיטה חולה כי אמא ראתה שאין לי חום,והיא לא הבינה איך העזתי לישון במשרד (תבינו לרגע היא לא חשבה ש'הרב' הוא חתיכת פדופיל מסריח)

החלטתי שאני עושה סוף לסיפור לבד,אבל עד הסוף!
יום אחד אמרתי לאמא שלי א מ א אני לא הולך! כאן זה נגמר
הייתי בעונש המון זמן (עונש זה אומר אם אתה לא הולך לשיעורי ערב אתה גם לא יוצא מהבית בשבת לשחק עם ילדי השכונה) העונש לא הפריע לי.....
אין לי מושג מה הוא עשה לי באותו יום אבל אני יודע שהוא אנס אותי שבוע אחרי שבוע ימים אחרי ימים אבל יום אחד הוא הגזים.
ימח שמו וזכרו התקשר אלי המון פעמים לשאול למה אני לא מגיע ללמוד....
הוא ידע מה הכח שיש לו ביד.. הוא ידע שהוא החזק כאן ...
עברתי ימים קשים מילד תמים נהפכתי למפלצת בגיל 14 שחררתי את הדת מעלי סופית ומצבי עם הורי רק הלך והחמיר, התחלתי לעשן סמים לשתות ונהפכתי לממורמר באדם. לא האמנתי באף אחד אפילו לא באלוקים.
ראיתי אותו המון וכל פעם רציתי 'לפתוח' עליו או לעשות משהו אבל ידעתי שלי הם לא יאמינו.
עברתי תהליך ארוך עד שחזרתי קצת לעצמי לאט לאט עליתי שוב התחתנתי כחרדי והקמתי בית לשמחת הורי . את הוריי אני לא מאשים כל כך כי אני יודע שהם פשוט מאמינים בו והם כמו שנראה להם לפחות עשו את המוטל עליהם.

אותו "רב" עד היום "רב" יש לו תלמידים מוסדות וכל השאר.
במשך שנים אפילו עם עצמי לא דיברתי על זה. רק שלפני שנתיים שלחתי את שני ילדי לבית ספר ומאז אני לא ישן בלילות.

מאיפה אני יודע מה עושים איתם ואולי אני בכלל מושחת שלא הלכתי למשטרה עד היום. 

יש לי עוד המון שאלות בנושא הזה אני מרגיש שדיברתי המון.....
אני מסובך עם עצמי הרי מצד אחד יש לו תלמידים להגיד שכולם שקרנים? לא נראה לי. אז אינעל העולם מה אמיתי כאן ??????? ואיך אני שומר על הילדים שלי ??? ואולי הזבל הזה עד היום עושה מה שעושה לעוד ילדים כמוני שהוא יודע שאין להם עם מי לדבר ואיך להתגונן.