שלום לכם
יש לי בעיה מוזרה, נגיד בשיעורים בלימודים או בעבודה, אין לי כוח להיות עם כל האנשים. פשוט אין לי. אני יודעת איך להתנהג עם אנשים ויש לי כמה חברות, היו לי גם בני זוג בעבר. אבל אם נגיד יש קבוצה של אנשים בשיעור, אפילו אם הם לא הכירו קודם, אין לי כוח להתחבר לכולם. כל הדינמיקה הקבוצתית מאד מעייפת בעיניי.
אני כן יכולה להתחבר בקלות לאנשים שהם שקטים כמוני ומבינים כמה שכל ההתגודדות הזו סתם צבועה ומשעממת, או לאנשים ביישנים יותר.
אם נגיד נקלעתי לעבודה שדורשת הרבה עניין עם אנשים, אני מתעייפת ממש בקלות ולפעמים נכנסת גם לדיכאון ורק מחכה שהיום ייגמר.
מצד שני אני כן יוצאת, מבלה, אני מאד אוהבת לאכול בחוץ, לשתות בפאבים, מועדונים, וכו'. פשוט יש לי חברות קבועות שאני יוצאת איתן.
הבעיה היא שלהיות שקט לא נחשב לתכונה מועילה בחברה המערבית שלנו ובפרט במקצוע שבחרתי ללמוד - אלה שחופרים וצועקים נחשבים חכמים יותר. אני גם לא אוהבת את זה שאני יוצאת ממש מוזרה מכל זה או אדישה. אבל אני מאד נהנית מהלימודים עצמם... ואילו רק המחשבה של להתערבב עם כולם מוציאה ממני את כוחות הנפש, אני פשוט מרגישה חסרת כוחות נפשיים לזה, לא בא לי בקלות.
אני פשוט מרגישה שאני כבר בגיל שבו אני רוצה להגיד f**k it, אני אתנהג איך שבא לי. לא צריכה לתת דין וחשבון ולא אכפת לי מה תחשבו עליי. ועדיין באיזשהו מקום זה מציק לי. אני כן רוצה להיות כמו הנורמה. נמאס לי להיות שקטה ושונה, נמאס לי שמחשיבים אותי לביישנית (אולי אני קצת, אבל לא ברמות). אני רוצה שיאהבו אותי, ובאותו זמן לא רוצה.
הצילו.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות