"רוצה לספר על ילדותי. מגיל 3 (!) חטפתי מכות. פעם אחת אפילו באמצע הרחוב. ואני זוכרת את זה היטב. מאז ועד גיל ההתבגרות קיבלתי כל יום מכות. בכל לילה הייתי הולכת לישון בוכה. זה החינוך שקיבלתי. מכות, צעקות, השפלות. ולא הייתי ילדה רעה. כמו כל הילדים שעושים "צרות" להורים, שלא יודעים להתמודד עם ילד. אז גם לא הייתה מודעות. לאבא שלי אין, ולא הייתה אף פעם סבלנות. תמיד תמיד הייתי אשמה. בכל. גם לבן שלי, שהיה קטן הוא הרביץ כמה פעמים. גם היום אי אפשר לנהל אתו שיחה רגועה. תמיד זה מסתיים ב"פיגוע" של צעקות והשפלות. הוא לא פונה אלי, הוא "מתנפל עלי". תמיד תמיד אני "לא בסדר".זה פשו ט "הרס" לי את החיים. אני חרדתית, אין לי מקצוע, אין עבודה, לא רישיון נהיגה, לא אופטימיות, ובטח לא בטחון עצמי. כל מה שאני אומרת גם אז וגם היום, אני נתקלת בבוז ולעג מצידו. תמיד הוא "נזכר" לספר לאנשים על "פשלות" שלי מהעבר. אני כל-כך משתדלת להיות בסדר. כמובן שכל זה גורם לחוסר יכולת לשמור על יחסים תקינים עם בעלי. לילדי אני מתייחסת עם כל הסבלנות שבעולם. תמיד קשובה ואוהדת. אני עוד יכולה לספר המון, אך אסיים בחוק שצריך להכניס לספר החוקים: אסור בתכלית האיסור להרים יד על ילד.
השאלה היא: איך להתמודד מולו, מה לענות? לא לענות להתעלם? אני יודעת שאני חייבת להיות חזקה, אבל תמיד נשברת, מתרסקת. בוכה ימים שלמים. איך אפשר לשמור על חוזק?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025