אני אדם בלי אמון באנשים. במשך 19 שנות חיי עברתי הרבה משברים והרבה מהם נגמרו על ידי אנשים החשובים לי. האנשים שסמכתי עליהם ואני אוהב. כתוצאה מכך האמון שלי בבני אדם מת. אני לא בוטח באף אחד. על כל בני האדם אני מסתכל בצורה כזו של רוע פוטנציאלי. כל אדם שאומר לי משהו, הדבר הראשון שאני ישר חושב שזה שקר עד שיוכח אחרת. מבחינתי ברירת המחדל של האדם זה יצור רע קר לב ובוגדני.
אני מרגיש שכל אדם נולד עם סכין ביד. וברגע שיצא לו מזה משהו טוב, הוא יתקע את הסכין בגב של האדם החשוב לו. וידקור וידקור שוב ושוב עד יהיה פצע פתוח בגב שדרכו האדם יכול להכניס את היד ולהוציא את עמוד השדרה. ככה אני מרגיש. שבני אדם הם יצור דוחה ומגעיל. שכדי להסתדר בחיים צריך לדעת להיות הפוגע ולא הנפגע. כי ברגע שאתה משליך את הסכין לפח ומראה שאתה אדם טוב, אתה בסכנה מתמדת לקבלת סכין עמוק בגב.
זה מחרפן אותי. צורת המחשבה הזו פשוט מחרפנת אותי ולא נותנת לי רגע של נחת. אני פשוט משתגע מהעובדה שאני לא יכול לבטוח באנשים. אני משתגע מהעובדה שאני חושב שלא קיים טוב לב בעולם הזה.
האם צורת החשיבה הזו עד כדי כך מעוותת?
מה יש לעשות נגד זה?
אני פשוט לא יודע איך אוכל לקיים קשרים חברתיים? איך יהיו לי חברים אם אני חושב עליהם כמזוייפים כל הזמן?
איך אוכל למצוא בן זוג כשאני בטוח שהוא כל הזמן יבגוד בי?
מה ניתן לעשות כדי לבטל את המיזנתרופיה הזו?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025