חרדית שבקשר כבר 3 שנים עם גבר מבוגר ממני, אהבה או משפחה?

היי כולם... זה יהיה ארוך ואני מתנצלת מראש...
אני בחורה חרדית שבקשר כבר 3 שנים עם גבר מבוגר ממני ובשלב אחר בחיים.. הכרנו כששתינו עברנו תקופות לא קלות בחיים... הוא התגרש ועזב את ארבעת ילדיו ואני הרגשתי נבגדת בעקבות גבר שהחליט לסיים את הקשר שלנו ובאותו שבוע התארס עם מישהי אחרת.
מאז עברו למעלה מ3 שנים.. הכרתי את הגבר שלי.. והוא מדהים! הוא אכפתי, אוהב, דואג, מפרגן וסובל את כל הפאקים שלי באהבה. הוא אחראי לאושר שלי כבר 3 שנים... ובגלל שאנחנו חרדים יש גם הגבלות בגלל הדת ובגלל המשפחה שלי שלא יודעים כלום... מבחינתם אני בשידוכים כבר יותר מידי זמן... תוך כדי הקשר שלנו לא היתה לי ברירה אלא להפגש עם בחורים שהציעו לי.. והציעו הרבה... ואף אחד לא באמת עבר את הסינון שלי... חלק לא התאימו וחלק יכול להיות שהעפתי כי אני בשורה תחתונה מאוהבת עד מעל הגג במישהו אחר.... במישהו שאני רוצה שנשאר ביחד עד היום האחרון...
יש לו 4 ילדים... והוא לא מהעדה שלי.. אנחנו אשכנזים ולהורים... וגם אצל חרדים בכללי.. זה כמעט יהרג ואל יעבור... חלק עוברים את זה וכבר קיימים זוגות מעורבים אבל אם מוסיפים לזה את העובדה שהוא מבוגר ממני ועם 4 ילדים... זה כבר ממש יפגע במשפחה שלי... בשם שלהם... בהורים שלי שלא יאמינו שהסתרתי קשר כזה ושזה מה שאני בוחרת לחיים.. ובאחים שלי שחלקם עוד רווקים והשם שלהם חשוב.. זה גם יביא הרבה רכילות עלי... זה נשמע רע וזה יהיה רע... אם הייתי יכולה לבחור הייתי מתנתקת מהחיים הקיימים שלי ועוברת לעולם שלו... אצלו המשפחה יודעת.. הוא הכיר לי את כולם ובגלל גילו אף אחד לא התערב וגם קיבלו אותי ממש יפה... משפחה שאני מאוד אוהבת....
הבעיה שלי זה שהלב מת להיות איתו! אנחנו במין הפסקה כרגע.. לא נפגשים אבל מדברים.. בגלל קושי פיזי שלא מתממש...... אני לא מוכנה (עדיין) לשכב איתו... ולא בגללו.. רוצה את זה איתו אבל לא לפני חתונה...
ובמקביל יש לי כל הזמן הצעות שידוך.. וההורים כבר מתכסחים איתי כי מבחינתם אני בררנית ובלי חשק להתחתן... שאגב נכון... ובעיניהם זה שהגעתי לגיל 23 זה מאוחר ובמיוחד שאני מעכבת אחות בת 20 שגם רוצה לצאת כבר לשידוכים...
אני אוהבת אותו אבל בגלל שקשה לי לפגוע בהורים ובמשפחה שלי אנחנו רק בקשר במקום להיות במצב שיש לנו כבר משפחה משלנו... יוצא מזה שאני נהרסת במקומם... ואני כבר לא יודעת מה עדיף.... אני שבורה כבר המון זמן... הקושי הזה והבחירה הזאת נופלים רק עלי ואני מרגישה שאני צעירה מידי בשביל להבין מה נכון ומה כדאי... האם לוותר על אהבה ולחיות את מה שיש או להלחם ולפגוע באחרים ובאנשים שאני אוהבת?
הוא מבין שאני לא מסוגלת לפגוע במשפחה שלי אבל גם מתוסכל כמוני שהקשר הזה יסתיים מתישהו... ומתפלל (גם כמוני) שדברים ישתנו.....