היי אני קורל..אני בת 19 ויש לי בעיה נורא משמעותית מבחינתי..אני יודעת שזו הןלכת להיות מגילה של ממש אבל אני באמת צריכה עזרה אז אני מודה מראש למי שיקרא.
אני באה ממשפחה דתית וחזרתי בשאלה לפני חצי שנה בערך. המשפחה שלי דיי בסדר אבל בגדול לגביי הסמכות ההורית , אבא שלי הוא פחות סמכותי בהחלטות בבית ומביא לאמא שלי את האחריות והעבודה הקשה ואמא שלי לוקחת את כל הסמכות לקיצוניות יתר. היא מחליטה לי ברוב ההחלטות בחיים שלי ואתן דוגמא.
אני בזוגיות שנה וחצי עם אדם נפלא בעיניי אבל המערכת שלנו קצת בעייתית. הוא גר במרחק של שעה וחצי ממני, משרת בצבא ובנוסף חי ללא אבא אז הוא נורא מרגיש בתור האבא של הבית והמבוגר האחראי.
בתחילת הקשר שזה בערך הארבעה חודשים הראשונים היא לא רצתה שהוא יעלה למעלה כי היא חשבה ש" זה לא בשל מספיק " . בעוד שהוא התקשר וניסה לדבר איתה על זה.
אחרי כמה זמן הוא רצה שאני אעלה אליו וכששאלתי את אמא שלי היא אמרה שהיא לא חושבת שזה ראוי שאישה תלך לבית של גבר לפני שקורה ההפך. במטרה להכיר את ההורים.
ובכל זאת הלכתי מאחורי הגב שלה. ואני יודעת כרגע שזה לא בסדר מצידי פשוט באותו רגע רציתי שהקשר יימשך ליותר רציני ולא ייתקע כי אמא שלי חושבת שלא מתאים לה כרגע שהוא יעלה.
אחרי כמה זמן אמא שלי רצתה שהוא יעלה והוא התכוון לעלות אבל ברגע האחרון אמא שלו לקחה את האוטו והוא לא יכל.
ואמא שלי ממש התעצבנה כי המשפחה שלי ציפתה לו.
לפני כמה ימים אמא שלי גילתה שנסעתי אליו מאחורי הגב ( כי היא חיטטה לי בפלא וראתה שיחה בווצאפ...! )וממש רתחה מעצבים. היא אמרה מילים כמו " שרפת אותי תקעת לי סכין בגב " וכו...
למרות הכל, הוא היה אמור לעלות היום ושוב ברגע האחרון צצה בעיה והוא באמת מסיבות מוצדקות לא יכל להגיע. אמר לי שמצטער ושיבוא בע"ה בשבת בצהרים.
הסברתי לאבא ולאחי את המצב והם קיבלו אותו.
כשהתחלתי להסביר לאמא שלי היא אמרה " אם הוא לא מגיע היום את נפרדת ממנו "
לאחר כמה שעות היא התקשרה שוב כדי לנהל שיחה טיפה יותר ארוכה ופשוט מתחילת השיחה עד סופה היא אמרה את הדעות שלה בצרחות. פשוט בצרחות ותאמינו לי שאני לא מגזימה.
היא אמרה שהיא לא רוצה להכיר ולראות את הבן אדם הזה בכלל ולא רוצה לשמוע שאני התראיתי איתו יותר ואם תשמע על זה אני יוצאת מהבית. וכשאמרתי לה שאלו החיים שלי ושהיא לא אמורה להחליט לי היא אמרה אה אז את אמורה להחליט על החיים של עצמך? אמרתי כן והיא אמרה את מפרנסת את עצמך? את חיה בבית משלך?
שלדעתי אין כל קשר בין עצם היותי חיה בבית שלה לעצם זה שתחליט בשבילי אם להפרד מהחבר.
אני באמת מבינה שהיא רוצה סך הכל בטובתי והכי טוב בשבילי אבל לדעתי יש דרך לכל דבר ואני באמת רוצה לשתף אותה ולהתייעץ איתה אבל לא שתחליט עבורי. היא נורא אנטי הבחור הזה עוד לפני שפגשה אותו והוא בן אדם באמת טוב. הוא לא מעשן סיגריות ולא נרגילה לא יוצא למועדונים לא שותה.. וטוב לי איתו. אני לא רוצה להגיע למצב שאפרד ממנו רק בגלל אמא שלי ואתחרט על זה בסוף.
אולי זו טעות ואולי לא אבל בגלל זה יש לי חיים משלי שאני אחליט מה אנינעושה ואם זו טעות אז אני אלמד ממנה בעצמי.
מצטערת על המגילה הארוכה ואודה מאוד למי שיעזור. מה אתם חושבים שאני צריכה לעשות? איך להסביר לה שאלו החיים שלי?
נכון שבסופו של דבר אני אהיה איתו אם ארצה וזה לא תלוי בה אבל היא מסוגלת להמון דברים.. להתקשר אליו שיפסיק איתי את הקשר לקחת לי את הפלא המחשב לרתק אותי לבית. למה אני צריכה לחיות ככה ?? אני לא בת 15...
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות