שלום לכולם,
טוב אני אגש לעניין, כל פעם שאני רוצה לדבר עם אנשים אני מתבייש לפתוח איתם שיחה. אני לא מדבר על חברים, אלא על אנשים שאני לא מדבר איתם בדרך כלל. המצב הוא שאם לא יתחילו לדבר איתי, אז לא נדבר בכלל. הרבה חושבים שאני סנוב בגלל זה וזה ממש לא נכון!!
אני כיתה יב, וחוץ מהשכבה שלי אני לא מדבר כמעט עם אף אחד בשכבות הנמוכות יותר. יש מישהי שיותר קטנה ממני והיא ממש מוצאת חן בעיני. היא שונה ורואים את זה עליה. אני לא יודע מה יש בה אבל כל פעם שיוצא לי לראות אותה לשנייה הלב שלי קופץ. היא פשוט יפה!
עכשיו כל פעם כשאני רואה אותה או אנשים אחרים, אני לא מסוגל לדבר איתם. בדרך כלל אני פשוט מנסה להחצין את עצמי לידם כדי שישימו לב אלי. אני רוצה יותר להיפתח לאנשים אבל אני פשוט לא מצליח. אף פעם לא היה לי קשר עם בחורה, אפילו לא כידידה ואני מרגיש שאני מפספס את גיל ההתבגרות. אני ממש רוצה את אותה ילדה אבל כל פעם שאני רואה אותה אני בורח מהר, ואני אפילו לא יודע למה.
זה כבר מרגיש לי ששום דבר לא יעזור לי כי אני מרגיש שכל יום שאני לא מדבר איתה הוא פספוס, והרי בסוף השנה כבר לא תהיה לי הזדמנות. אני פשוט לא מצליח להפסיק לחשוב עליה, ולפעמים זה גורם לי לדכאון. יש סיכוי שהיא אפילו לא יודעת מי אני. ולמרות זאת אני פשוט לא מסוגל לדבר איתה, אפילו לא לשאול מה השעה. אני יודע שתגידו לי לאזור אומץ ולהפסיק להתבייש אבל אני פשוט לא מצליח. אני רואה איך לאנשים אחרים כל כך פשוט לבוא ולדבר עם אנשים אחרים שהם לא מכירים, ואני פשוט לא יודע איך לעשות את זה. אני לא רוצה שבגלל הביישנות אני אהיה עוד 10 שנים בתול בלי חברה עם אותם בעיות, אני רוצה להשתנות!!
תודה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025