התחלתי להתבגר גם גופנית וגם נפשית בגיל מאוד צעיר.
נגמלתי מחיתולים בגיל צעיר.
הפסקתי לשחק בבובות בגיל מאוד צעיר ויש לי זכרונות עוד מגיל שנה וחצי.
אז ככה שלעולם לא התחברתי לילדים בגילי.
בשכבה שלי יש לי חברים אבל הם לא כאלה שאפשר לדבר איתם על נושאים שחשובים לי, אז יש לי חברים בוגרים ממני בשנתיים-ארבע.
כל פעם שאני יוצאת עם החברים שלי, אני אומרת לאמא שלי שאני הולכת עם חברה ואומרת לה שם של חברה אחת מהשכבה שלי שהיא מכירה למרות שלפעמים היא לא שם והיא שואלת גם לאן אני הולכת ומתקשרת פעם -פעמיים כל הזמן ואני מתרחקת הרבה מכולם שלא תשמע.
אני רוצה לבקש ממנה לנסות להפסיק לשאול עם מי אני יוצאת ולאן כי זה נורא מביך אותי, יש מה לסמוך עליי.
אני נורא אחראית ואין מה לדאוג לי יותר מלילדה רגילה.
זה הגיוני לבקש ממנה את זה ?
אני מרגישה ממש כמו ילדה קטנה, אני באמת כזאת בגיל אבל לא בנפש.




















כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות






































2025