עד שמצאתי את המקום שלי בחיים אני צריכה לעבור שוב, מיואשת כבר

אני באמת לא יודעת מה לעשות אני בדילמה ממש קשה ולא יודעת מה עדיף לי.
אני נולדתי וגרתי במשך 8 שנים בבאר שבע.אחרכך עברנו דירה לאילת וגרתי 5 שנים מחיי באילת -מגיל 8 עד גיל 13. העברתי שם את הילדות שלי ואז יום אחד אמרו לי שהנה עוד פעם אני עוברת דירה -לאשדוד.
בהתחלה לא רציתי לשמוע אפילו את המילה אשדוד,לא יכולתי לסבול את העיר הזאת ולא יכולתי לחשוב שאני צריכה להעביר שם בכלל את החיים שלי..זה היה ממש סיוט.הייתי שם בבצפר חדש,הכרתי אנשים חדשים,בהתחלה באמת היה קשה אבל אז הכרתי מישהי שבכיתה י' נהייתה איתי בכיתה ואני והיא התחברנו ברמות אחרות. היא ממש אני,אנחנו כל כך משלימות אחת את השנייה וכל כך דומות ,והיום אנחנו מממש כמו אחיות. לאט לאט העברתי איתה את הזמן שלי באשדוד וגם לאט לאט פשוט התחלתי להתאהב בעיר הזאת. החיים שלי התחילו להיות ממש ממש יפים,הכרתי כל כך הרבה אנשים,היה לי שם חבר מדהים שהייתי מאוהבת בו כל כך,היהה לי שם כל כך הרבה אנשים שאני אוהבת,היה לי שם מסיבות,כל יום יצאתי שם,כל סופ"ש היה משהו אחר יותר כיף לעשות,את כל הקיץ בילנו כמו שצריך,את כל החגים..ובקיצור כל מה שילד יכול לבקש ורוצה .. וברור שגם בלימודים הייתי שם ממש טובה והשקעתי..
ואז הכל התהפך לפני כמה חודשים שאמא שלי באה אלי ואמרה לי שאנחנו חוזרים לגור באילת.
באותו רגע לא ידעתי מה לעשות עם עצמי,כל העולם שלי פשוט חרב עליי כי לא האמנתי שעוד פעם מעבירים אותי מהמקום שלי.כל הזמן אני מתרגלת למקום חדש,לאנשים חדשים ועד שאני מכירה וכבר יש לי בסיס מושלם,חייבים לקחת אותי ממנו. לא ידעתי בכלל איך לספר את זה לחברה הכי טובה שלי שפשוט היינו כל היום ביחד כמו אחיות ..זה פשוט הרג אותי
נפרדתי מהחבר שלי שכל כך אהבתי בגלל שלא יכולנו להתמודד עם המרחק שאני באילת והוא באשדוד..זה היה פוגע בשנינו ,וזאת פשוט הייתה הפרידה הכי קשה בחיים שלי,סיימנו את זה כל כך לא יפה,וגם הבנאדם שהכי אהבתי הלך לי ואיבדתי בגלל האילת הזאת.
אז מהראשון בסמפטמבר חודש שעבר מתחילת שנת הלימודים התחלתי ללמוד באילת,שוב. זוועה פה ,לא אוהבת שום דבר פה. עם כמה שאנשים כל כך מתלהבים מהעיר הזאת הם לא מבינים באמת מה זה לגור פה.זה שיעמום מפחיד,אין מה לעשות פה ,פשוט אין!
אני הולכת לבצפר,חוזרת לבית,משתעממת,הולכת לישון.וככה כל יום.
כולם פה חיים בסרט,הילדים בגיל שלי פה פשוט חיים בבועה אחת גדולה ולא עושים פה כלום.הם לא יוצאים,הם לא הולכים לכל המקומות שהתרגלתי ללכת ולהנות בהם באשדוד.הם לא כאלה שבקיץ שאני הייתי הולכת באשדוד למסיבות,יצאתי כל יום,כל יום ים .. הם פשוט לא כאלה. הם לא אוהבים את הדברים האלה.
אף אחד שגר פה לא יוצא לסלינה(למי שלא מכיר זה המועדון באילת),אף אחד לא הולך לחוף ציון,אף אחד לא הולך לשום מקום פה.כולם פה כל כך יבשים וסנובים ואני באמת לא רואה את עצמי מתמודדת במשך השנתיים האחרונות שנשארו לי לגיל הזה (כיתה י"א וי"ב) עם ילדים כאלה :
אז אפשר להגיד שעשיתי הכל,פשוט כל דבר אפשרי,ואני לא ייפרט פה כי זה מאוד ארוך,אבל בקיצור יש לי אפשרות לחזור לגור באשדוד. נכון זה נשמע הדבר הכי מושלם שיכול לקרות לי אבל יש בזה כמה חסרונות. באשדוד אני יגור לבד-אמא שלי עם כמה שניסיתי לשכנע אותה לחזור לגור באשדוד ,היא פשוט לא יכולה. היא כבר חתמה על חוזה באילת על הדירה,על העבודה,על הכל. וגם טוב לה פה.
אבא שלי הציע שאני יכולה לעבור לגור בדירה שכורה באשדוד,אני יישן שם,יילמד שם,הכל. אבל כל זה יהיה בלי אמא שלי ואחותי הקטנה כי הם יישארו באילת ואני יהיה באשדוד. ואני יגור עם אבא שלי באשדוד.
זה ממש מסובך,אני לא יודעת מה לעשות.אני באמת בדיכאונות עמוקים עם המצב שלי באילת,קשה לי לחיות שאני לא עושה כלום.אני אפילו לא לומדת בכלל,לא מבינה שום דבר בבצפר,אין לי חשק לכלום.ובאשדוד יש לי חשק להכל-יש לי שם חברים,יהיה לי שם כיף,כל הדברים שאני אוהבת ושאין לי אותם באילת. הבעיה שאם אני יגור באשדוד אני יהיה רחוקה מהמשפחה שלי,אבל אני יכול ליסוע לאילת פעם בשבועיים או בשבוע לפי מה שאני ייבחר(בסופ"שים). בחגים אני יהיה באילת. הבעיה שבאשדוד אני גם יצטרך לעבוד כדי לקחת גם חלק בתשלום על השכר דירה ועל דברים שאני ייצטרך לעצמי,אני ייצטרך להיות שם לבד לפעמים בבית,לנקות את הדירה,לבשל,לעשות הכל .. ובנוסף גם לעבור את כיתה י"א הקשה. אבל הקטע שאני יהיה עם כל החברים המדהימים שלי פה,אני יוכל לנצל באמת את השנתיים האחרונות שלי בבצפר כמו שצריך ולא להיות בדיכאון.יהיה לי טיולים שנתיים כיפיםם,יהיה לי חופשים כיפיים,יהיה לי תחברה הכי טובה שלי בעולם איתי כל הזמן.(אם אני נשארת באילת אני יאבד גם אותה כניראה וזה הדבר שהכי יהיה לי עצוב בעולם..).. ובקיצור זאת הדילמה.להמשיך להישאר באילת ולהעביר את השנתיים האלה בבאסה עד שאני יתגייס ,להיות בלי חוויות ולהישאר פה עם כל האילתים היבשים האלה אבל להיות פה עם המשפחה שלי כל יום..או לעבור לאשדוד,לחיות את החיים שלי שם,לגור שם לבד ואבא שלי יהיה בדירה כמה פעמים בשבוע, לטפל בהכל בעצמי,אבל ממש להנות מהשנתיים האלה ולהיות עם החברים שלי ובאמת יהיה לי טוב בלב למרות כל הקושי של להיות גם רחוקה מאמא שלי שבאילת.
מה אתם מציעים לי לעשות? אני באמת יודה כל כך למי שייקרא את כל זה ויעזור לי..סליחה אם זה ארוך אבל זה ממש מקרה שמשפיע עליי ועל החיים שלי,בבקשה מי שיכול לעזור שיעזור . ♥