מכיתה ח-יב , עברתי התעללות/חרם רציני ביותר בחטיבה/תיכון ...
אני יכולה לרשום את זה רק פה אבל הן פשוט קינאו בי,אני יפה, מלא בנים התחילו איתי, אני נחמדה ומצחיקה וחמודה ... ובעיקרון אני מרגישה שיש ילדה אחת מסויימת שהובילה את החרם הנמשך הזה. משהי שתמיד קינאה בי, שהייתה יורדת עליי "יסתומה תעופי, מפגרת, קופה, יא בודדה" וכו וכו וכו....
אומנם באיזשהו שלב התרחקתי מהחבורה הספציפית הזו אבל זה היה כבר מאוחר מידי, כבר הרסו אותי, נהייתי שקטה וביישנית ולא היתי מסוגלת ליצור קשרים חדשים ...
הייתי מסתתרת בשירותים בהפסקות, "נדחפת" לבנות בחדר בטיול השנתי ( בדיעבד אני ממש גאה בעצמי על האומץ לעשות את זה ,כי שלא כמו כל הבנות בשכבתי , לי לא היו חברות להיות איתן בחדר והייתי פשוט יוצאת לטיול לבד ).
אני עדיין חולמת בלילה על הדברים שקרו, לפעמים זה מתערבב לי עם בנות שהכרתי גם בצבא או אחרי ...
אומנם יש לי סוג של תיקון מהבית ספר, יש לי חברות שאוהבות אותי , ובכלל למדתי שאין בי שום דבר רע ולגמרי אפשר להתחבר אליי ולאהוב אותי ופשוט היה לי מזל ממש ממש ממש לא טוב בלימודים .. אפילו שזה הפך אותי למי שאני היום, החוויה שלי של התיכון הייתה מאד קשה.
עד היום, אם יוצא לי לראות חלק מהבנות מהחבורה ההיא, זה עושה לי רע... והאמת ? היחס שלהן אליי עד היום הוא כאילו יש להן בעיה איתי, הן רואות אותי ומזיזות את הראש , אני לפעמים אומרת שלום והן לא עונות .. אני מרגישה שלמרות שעברו כל כך הרבה שנים, גם להן יש איזה תסביך איתי. אפילו שהן בכלללל לא מכירות אותי, אין להן מושג מי אני , רק מי שהן חושבות שאני ... איזו דמות שהן בנו לעצמן בראש ובחרו להתעלל בה.
בקיצור,
איך למען השם אני אתגבר על זה כבר? מתי אני כבר אמצא את האומץ ללכת למקום שהן עלולות להיות בו ? למה אני עדיין דופקת חשבון?
באמת שאני כבר במקום אחר... יש לי חבר שנתיים, מספר חברות הכי טובות, עברתי כל כך הרבה ,עברו מאז כמעט 7 שנים...
איך להתגבר ? :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות