המורים כל הזמן אומרים שציונים גבוהים זה חשוב. בעיקר בכיתה ט'! ככל שיהיו לך יותר ציונים גבוהים כך יהיו לך יותר אפשרויות בחירה. זה נורא מלחיץ אותי העניין הזה. אמרו לי שאם יהיו לי יותר מ-3 נכשלים בסוף השנה אני לא אוכל לעשות בגרות מלאה ואני יאלץ לעבור בית ספר (אין אצלנו גמר). ערבית יש לי נכשל אני כבר מודיעה. כבר שנתיים שאני לא לומדת ערבית ולא משקיעה בזה. תנ"ך משעמם אותי. אני נרדמת בשיעורים בלי לשים לב בכלל. אז גם זה לא ילך לי. עכשיו נעזוב שנייה את הלחץ של השנה להשיג ציונים מאוד מאוד גבוהים ונעבור להתלבטות.
מצד אחד- אני רוצה תאטרון. אני טובה בזה. אני אוהבת את זה. אני אוהבת את הבמה. אני נמשכת לכל מה שקשור בזה. אני גם שרה וגם למדתי משחק בעבר קצת.
מצד שני- אני יודעת שהסיכוי שלי להגשים את החלום להיות שחקנית וזמרת לא בטוח בכלל. אבא שלי שחקן מאוד מוכשר אבל הוא מהנדס ברפאל וזה בסך הכל תחביב שלו. הוא אומר שלהיות שחקן זו עבודה מאוד קשה. זה להמציא את עצמך כל פעם מחדש. זו לא משכורת קבועה ולא משהו שגרתי ויותר משהו שמשתנה. בנוסף אני גם אוהבת לצייר. לא רק אוהבת אני גם טובה בזה. ואם החלום לא התגשם אני רוצה להיות אדריכלית או מעצבת פנים. זה משהו שתמיד נמשכתי אליו תמיד שיחקתי משחקים שקשורים לזה כמו סימס וכולם אומרים שיש לי חוש לזה. אני מסתובבת באיקאה מחפשת משהו מסוים ועדיין נעצרת מכל דבר בשביל לחשוב איזה מטבח יהיה לי בדירת לופט שלי אחרי הצבא חחחח. אז נכון זה קשה. אבל עם 10 יחידות באמנות זה יהיה טיפה יותר קל.
שני המקצועות מתנגשים בשעות ולכן לא ניתנת לי אפשרות ללמוד את שניהם.
איך להירגע מהלחץ?
מה יותר כדאי לי לעשות? תיאטרון או אמנות? זאת השאלה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות