מרגיש אבוד ומתוסכל, אני מאוכזב מעצמי

אהלן חבר'ה,
כבר תקופה ארוכה שאני מתלבט איפה לפרוק את זה ולמי לספר את זה אבל אני לא מרגיש שאני יכול לספר את זה לאיש ולכן החלטתי לחלוק את זה כאן איתכם ואני מקווה שתעזרו לי...
הרבה מאוד זמן אני מרגיש לא בסדר עם עצמי:
בחטיבת הביניים, יש את שלב ההתבגרות והצמיחה הגופנית ובסביבות גיל ה14 הייתי הילד הכי נמוך בכיתה אפשר להגיד ואנשים היו מסתלבטים עליי שאני נמוך וקטן וזה היה מרגיז אותי ומכניס בי מרמור ורגשי נחיתות בגלל העובדה שאני מתפתח מאוד לאט גופנית.
בתיכון היו איתי מספר תלמידים לא מוסריים במיוחד שהציקו לכל מי שאדם טוב ושקט, ומשום מה היה איזה מישהו שהיה מחפש אנשים סתם בלי סיבה(הייתה לו בעיה בראש בדיעבד אני הבנתי) והוא היה מציק לי ומקלל את אמא שלי ומרכל עליי ובבוקר מנשק אותי(כן, כן, אני יודע שזה נשמע הזוי אבל זה הבן אדם) והיו עוד כמה אנשים רעים בכיתה שניצלו את טוב ליבי ולא התנהגו כ"כ בכבוד.
אני די רגיש ואין לי סבלנות לצחוקים והומור על חשבוני(יש כאלה שאין להם בעיה עם זה והם זורמים אך אני ממש לא).
מפה לשם, אנחנו מתקדמים לצבא ואני נושא איתי את רגשי הנחיתות מהעבר אל הצבא, דווקא בצבא הכל היה בסדר אבל משנאה לאנשים שהציקו לי בעבר זה כבר נהיה שנאה וביקורת כלפי עצמי על כך שלא הולך כל כך בחיים ואני מתכוון ל:
*לימודים: הייתי מבריז משיעורים בכיתה ואם הייתי בכיתה אז לא כ"כ הקשבתי ודי זלזלתי בלימודים כי לא יכולתי לסבול את האווירה המגעילה,המושפעות והצביעות של האנשים בכיתה.
סיימתי 12 שנות לימוד אך ללא בגרות מלאה.
*בנות-הייתי בתול עד גיל 21, היו לי רגשי נחיתות מול בחורות, הרגשתי פחות טוב מהם ושאני לא אוכל להשיג אף בחורה.
כמובן שזה בגלל ההערכה העצמית הנמוכה שלי והדימוי העצמי הנמוך שלי שנובעות מרגשי הנחיתות שאני נושא עימי מאז הילדות וגם בגלל חוויות לא כ"כ נעימות בקנה המידה שלי(שוב פעם, יכול להיות שאדם אחר לא יתרגש מזה אבל אני כן כי אני רגיש)
-חשוב לציין כי אנשים אומרים לי שאני בחור יפה ואינטיליגנט אבל זה לא עוזר לי כי עדיין הביטחון העצמי שלי נפגע וההערכה העצמית שלי די נמוכה :(
-חברים: בכל מקום שדרכתי, היה איזה מישהו שמאוד אהב אותי, בחברה סה"כ אני סבבה אבל בסופו של יום, בסופ"שים אני לא יוצא עם חברים כמעט, אולי לעיתים נדירות(קשה לי לתחזק קשרים יציבים, יש לי חברים אך זה לא קרוב מספיק עד לרמה של יציאות).
אני מרגיש שאין לי הרבה חברים, אולי הבעיה בי אבל אני חייב להשתנות בתחום הזה דחוף ולא יודע איך.

לסיכום,
אני די מאוכזב מעצמי, ההורים שלי שואלים אותי "מה עם בחורה? מה עם חברים? למה אתה לא יוצא בסופ"שים? אני מרגיש די אבוד ומתוסכל, אני לא לוקח את עצמי מספיק ברצינות, הייתי רוצה להקיף את עצמי בחברים ולהיות יותר כריזמטי.
אני למען האמת די מקנא באחי שנפגש הרבה עם חברים, יש לו ביטחון עצמי והוא נמצא עם חברה שלו קרוב ל4 שנים!
אני רחוק מזה, הבחורה האחרונה שהייתה לי זה לפני שנה, שם איבדתי את הבתולין, היה לי דייט ראשון עם מישהי אחרת שבו התנשקנו וכאן זה נגמר!
אין לי ניסיון מספיק, אין לי מספיק חברים ולגבי בחורות, אני לא יודע איך לשדר ולתקשר נכון עם בחורות, בכל פעם שבחורה מהמחלקה שלי מדברת איתי אני די לא משוחרר מספיק ודי רוצה לסיים את השיחה כי אני מרגיש נבוך.
בקיצור לא טוב לי!
אשמח לראות אם יש פה נשמות טובות שיוכלו לעזור לי.
אני מאוד רוצה להשתנות ולהפוך את חיי למאושרים הרבה יותר כי בינתיים זה ממש לא מרגיש ככה :(