אמא מעודדת אותי לעוף מהבית, מרגישה שאני משעממת ורייקנית

אז ככה..
אני באה ממשפחה שומרי מסורת(הכל מעורבב)
אמא דתיה.. אבא לא... אח דוס ואחות מסורתית..
אני לא דתיה.. מאמינה בהחלת אבל לא שומרת מצוות ..
למדתי בעבר בבית ספר דתיים.. לא אהבתי את זה לא התחברתי לזה..
החלטתי שאני רוצה לעבור את השנוי ולא לגרום לאנשים או המשפחה להחליט לי..
אחרי מריבות עם אמא התחלתי ללכת עם מכנס.. היא לא האהבה את הרעיון אבל לבסוף התחילה להבין.. עכשיו היא מקבלת את זה..
אחת מהבנות על היום הראשון שלבשתי את המכנס "הלשינה" עליי..
אני הייתי ילדה מאוד מקובלת בבית הספר הדתי ויום אחרי שלבשתי את המכנס ראיתי שכל השיכבה מרכלת עליי.. היו מסביבי המון חברות שהייתי מוקפת בהן אבל הן כולן נעלמו פתאום...
אני קיבלתי את זה נורא קשה כי כל חיי הייתי הילדה שכולם אוהבים תמיד היו סביבי אנשים חברות משפחה..
אנשים התחילו לזלזל בי בגלל שהייתי עצמי..
אם הזמן התחלתי להזדהות בטור בת אדם שונה..
אני מתקשה מאוד להתחבר עם אנשים לא משנה מאיזה חברה הם דתית או חילונית!
יש לי צבעים בשיער ופירסינגים.. אנשים לא מקבלים את זה בעין טובה..
אני ילדה טובה למרות החזות שלי.. בחיים לא יצאתי עם גבר כי פשוט לא מצאתי מישהו שמוצא חן בעיניי באמת.
אני כרגע לא עובדת משהו כמו חודש כי באמת לא מצאתי עבודה שאוהבת..
בעבר אחרי שכל חברותי עזבו אותי אני הרגשתי סטירה של החיים שלי כי באמת החשבתי אותן לאחיות ופתאום הן לא דיברו איתי ונתקו קשרים..
אני שקעתי לדיכאון והייתי כל היום בבית לא רציתי לקום מהמיטה במשך 3 שנים..
(בגלל זה לא עשיתי צבא או שירות לאומי עוד סיבה לזלזל בי ולדרוח לי על הפצעים)
מצאתי עבודה בהתחלה ניצלו את התמימות שלי.. לא היה לי טוב שם אחרי 2 חודשים עזבתי.. אחרי כמה חודשים ששוב לא עבדתי מצאתי עבודה שבאמת הייתה נורא קשה עזבתי.. ואז מצאתי עבודה שאוהבת נתפסתי שם משהו כחצי שנה.. ואז שינו כמה חוקים והנהלה אז עזבתי גם שם כי הפסיק להיות טוב..
אני מרגישה שאני כן יכולה להתמיד עכשיו בעבודה פשוט לא מצאתי משהו בשבילי..
עכשיו בנוגע לבית..
אני לא רוצה לשמור שבת ואמא מכירחה אותי.. אני שומרת לידה ושהיא לא רואה אני לא שומרת ..(היא חושבת שאני שומרת)
אבא שלי לא שומר אז ניסית לדבר איתה שאני כן מכבדת אותה אבל לא רוצה לשמור כמו אבא..
הבעיה היא שלא משנה איך אני אגיד בעדינות היא תגיד לי עופי מהבית שלי את לא חייבת לחיות פה תמצאי כבר בעל שלא תזדקני פה " וייאלה וייאלה"
אני אתן דוגמא
יצאתי עם חברה ואמרתי לה אם היא יכולה לקנות לי שוקלד היא גם הייתה בחוץ ועשתה קניות היא אמרה "כן"
חזרתי הבית ולא ראיתי שוקלד
אמרתי לה קנית שוקולד היא ענתה "לא" אמרתי לה ..אוף חבל הייתי קונה אני ..
היא פתאום התפרצה עליי .. מה אני חייבת לעשות הכל בשבילך?
אמרתי לה ..לא רק חבל שלא אמרת לי שלא קנית ... אני הייתי קונה לא משנה..
ואז היא מגיעה שוב למצב "ייאלה תמצאי לך בעל עשיר שיפנק אותך ויקנה לך מה שאת רוצה יאאלה אני לא חייבת לך כלום תעופי מפה כבר את בחסד לא בזכות"
עוד מקרה הייתי מצוננת שאלתי אותה אם אני יכולה לקחת עוד כדור אם השעות..
היא ענתה לי קחי עוד כדור ייאלה תתאבדי..
אני באמת לא רוצה כבר להישאר בבית כל דבר קטן שאני עושה מעירים לי או יורדים עליי שאין לי חברים .. החברה היחידה שלי קטנה כ"כ שלא יכולה להכיר לי חברים ואחת כל חיים עסוקה ורחוקה במרחק בקושי יש לה זמן צאת.. כמו שאמרתי.. אין לי כסף לעזוב את הבית כי לא עבדתי.. אין לי כסף לחוג או משו להכיר חברים..
אני מרגישה שאף אחד לא אוהב אותי אני מרגישה בת אדם משעממת ורייקנית בלי כלום אין לי כלום אני פשוט לא יכולה להתמודד איתה יותר אין לי כסף לעזוב או לפסיכולוג אם הבעיות שלי..
אני חושבת אני הבן אדם הכי בודד על הכדור הארץ..
אני לא יודעת איזה עצה כבר איפשר לתת על זה אבל לפחות זה מרגיע אותי לכתוב פה..
סליחה שחפרתי או אם יש לי שגיאות אני לא רגילה לכתוב..