בשנה שעברה התאהבתי בידיד שלי. אהבתי אותו במשך שנה שלמה .אבל לו זה לא שינה .. לקרת סוף שנה הוא וחברה שלי התאהבו אחד בשניה והיו ביישנים מדי כדי לעשות את הצעד ולומר.. אז למרות שאהבתי אותו עזרתי להם. ועכשיו הם ביחד בזכותי או יותר נכון בגללי. וחשבתי שאני אהיה חזקה וזה יעבור . שלב שבור זה לא כזה סיפור. שאני יכולה להיות חזקה בשביל שהם יהיו מאושרים.. כי אני אוהבת אותם ואם לי אין אהבה זה לא אומר שלאחרים לא מגיע. אבל טעיתי אני לא יכולה יותר להיות חזקה . בכל פעם שאני רואה אותם יחד מתנשקים לי מול הפנים אני נשברת. הלב שלי נסדק לרסיסים. והדמעות בגרון כאילו מחזיקות שלא לצאת... שלא יראו... שלא ידעו שמבפנים אני שבורה אני אוהבת אותו.. אבל הוא לא רואה בי יותר מאחות . אני הידידה הכי טובה שלו.. הוא ידע שאהבתי ואתו וחושב שזה הפסיק הוא לא יודע שעדיין יש לי רגשות אליו. שאני מבחוץ מפרגנת ואומרת שהם זוג מושלם והלוואי ויהיה להם טוב לעד.הם כבר חודשיים יחד. מאושרים בלי ריבים.. בלי בלאגן וסערות... כי הכל אני פותרת להם בעיניים עצומות. כל הזמן מפרגנת , מחמיאה, מגשרת מסבירה הכל כדי שיהיה להם טוב. וכולם אומרים שיש להם הרגשה שעוד שנה שנתיים אני והוא נהיה יחד . אני בספק שהוא בכלל יזכור אותי, למרות כל מה שעשיתי בשבילו. אבל בתוך תוכי יש לי תקווה קטנה שאולי כן. ואולי גם הוא ירגיש כמוני.. לפעמים זה מרגיש לי שהוא מתחיל איתי וזה מעצבן. איכשהו תמיד נוצר מצב שאנחנו קרובים שני סנטימטרים אחד מהשניה . וזה מעצבן זה גורם לעיניים שלי לנצוץ מעצב... ואז פתאום הוא נזכר שיש לו חברה . אם לא הייתי מזכירה הוא בכלל היה שוכח אותה... או יותר נכון שאם לא אני בכלל לא היה לו אותה. עשיתי שני אנשים , חברים שלי מאושרים, אני עדין סובלת מלב שבור.. ואני כבר לא כל כך חזקה. לי לא מגיע להיות מאושרת?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות