אני יודעת שכולם יאמרו לי שאני ילדה ואני לא מבינה ושההורים שלי מאוד אוהבים אחד את השני וכל זה, לא. פשוט לא. הם פשוט מתעבים אחד את השני באופן קיצוני, הם ביחד רק כי יש להם הרבה מאוד כסף וכי ולדעתם זה טוב יותר לי ולאחיו. הם אף פעם לא אמרו לי את זה אני אני שומעת קוראת ואני רואה, אני לא טיפשה.
אתם בטח חושבים שהם קצת רבים, אבל הם לא מפסיקים לריב ולקלל, זו שנאה, הם יוצרים מצב נפשי מאוד מסובך בבית וזה מאוד קשה לי ולאחיי הקטנים שאפילו לא מבינים. כשהייתי קטנה היתה לי חרדת נטישה, שנאתי אותם, ואני באמת מנסה לאהוב אותם כי הם אנשים טובים, אבל זה קשה לי כי ביחד הם כמו פצצה מתקתקת.
שניהם אנשים מאוד עצבניים, כל היום בעבודה, ואז בבית הם מגיעים עייפים ומוציאים אל גל העצבים אחד על השני, וכמובן עליי. אני לא יכולה לסבול את זה, לפעמים אני פשוט רוצה למות. כשהייתי בת 11 (!!!) ניסיתי להתאבד כי פשוט נמאס לי מזה. מאוד קשה לי עם זה ונמאס לי. אני מאוד רגישה וצריכה את השקט שלי והם פשוט... מחרבים אותי. אני הייתי במצבים נפשיים מאוד קשים בגללם.
אני לא יכולה לומר להם כלום, כי אז הם יאמרו שאני מנצלת סיטואציות מניפולטיבית ו״הבת של אבא שלי״.
ומה שהכי נורא שאני אפילו לא יכולה לומר לאף אחד כי הם כל היום מצילים משפחות ואני באמת חושבת שהם אנשים טובים ושלא לא מגיע להם הסבל. אז אני שותקת. אתם יודעים, הייתי בוכה בגלל זה אבל אם אני אתחיל אני מפחדת שאני פשוט לא אפסיק. נמאס לי מזה.
והם יודעים שזה כל כך קשה לי אבל לא באמת עושים עם זה משהו.
איך להמשיך לחיות. במצב הזה? לא פסיכולוגית ולא לדבר איתם... אני ברמת מנסה להתחשב אבל גם לי יש את הגבולות שלי ואי אפשר למתוח אותם כל כך.
תודה רבה ושבוע טוב.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות