קמתי היום בבוקר לחופש. ראיתי קצת טלוויזיה והתחלתי להתארגן כדי ללכת לחדר כושר (אני שם כמה חודשים, מנסה קצת לרזות ולהתחטב אבל זה לא קל כשאני מוותרת לעצמי וטוחנת בבית כל הזמן). בקיצור, התחלתי להתאפר מול המראה בחדר של אחותי שיש בו חלון גדול ולכן התאורה טובה. בשלב מסויים הסתכלתי על עצמי ופשוט חשבתי: אני פשוט כזאת מכוערת, אני מתביישת לצאת החוצה ולהתאמן מול כל הגברים החתיכים האלה וליד הבנות הכוסיות שם. יש לפחות אנשים לא יפים שיש להם עיניים ממש יפות או שפתיים, משהו.. העיניים שלי מכוערות ואין בי משהו יפה באופן מיוחד. אני פשוט סתמית, סתמית ומכוערת.
זה לא שהגעתי להבנה הזאת רק עכשיו, זה פשוט שפעם בכמה זמן אני נזכרת בזה ולא יכולה להוציא את זה מהראש. בדרך כלל אני חיה בסוג של הכחשה, מעמיסה את עצמי במחשבות, פעילויות או טלוויזיה ופשוט לא שמה לב לזה, אבל פעם בכמה זמן זה קורה שוב.
עכשיו, במקום להיות במכון הראש שלי מלא במחשבות וחוסר ביטחון ואני יושבת מול המחשב וכותבת.
אז.. קרה לכם פעם שהתביישתם באיך שנראיתם (ולא כי זה היה יום שיער רע או חולצה לא מחמיאה- פשוט כי הרגשתם מכוערים כמו תמיד), ולא יצאתם מהבית בגלל זה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025