בגיל 11 ההורים שלי התגרשו ואבא שלי עבר לחו"ל ככה שנשארתי לחיות עם אמא שלי באופן קבוע. לאחר כמה שנים שהיא הייתה לבד היא הכירה בן זוג אלמן שיש לו בן בגיל שלי וכבר 3 שנים הם ביחד. לפני כמה חודשים עברנו לגור יחד איתם..
הבן שלו סובל מאילמות סלקטיבית מאז שאמא שלו נפטרה... הוא מדבר רק עם אבא שלו וגם זה רק בלחישות. עם הזמן התקרבנו מאוד, הוא למד לבטוח בי, לדבר איתי, לשתף אותי... פשוט התאהבתי בו והוא עזר לי בתקופות מאוד קשות בחיים..
כשעברנו לגור ביחד אמא שלי פתאום השתנתה ביחס כלפיו, אם לפני היא התייחסה אליו בסבלנות ובאכפתיות עכשיו היא פשוט מתייחסת אליו כחייזר וכמטרד.
אבל לפני כמה ימים קרה משהו שפשוט הרג אותי וגרם לי ל-ש-נ-ו-א אותה. באחד הבקרים הרגילים והנורמטיבים, אבא שלו בעבודה, רק שלושתנו בבית, בלי להתייעץ או להתחשב באף אחד היא הזמינה אליה חברות שלה שיראו את הבית. והכל ולמרות שהיא יודעת כמה זה רגיש וקשה לו עם אנשים חדשים היא פשוט הזמינה בערך 20 חברות רעשניות ומגעילות שמילאו את הבית, שהביכו אותו והתחילו לשאול אותו שאלות ולצחוק "מה לא בסדר בו??" "מה תפסת אבא של אוטיסט?"... אני עומדת שם מזועזעת, רואה את התסכול והמבוכה בעיניים שלו, בטוחה בכל הלב שאמא שלי תצעק עליהן ותעמיד אותן במקום- והיא פשוט התחילה לצחוק ואמרה "חבל שהוא מוגבל... נלי ממש דלוקה עליו" ואפילו דפקה איזה חיקוי מכוער של הדיבור שלו. ככה. מול העיניים שלי, מול העיניים שלו. פשוט הייתי המומה. נגעלתי ממנה... מאז הוא לא הוציא מילה. אבא שלו לא מבין מה קרה ואמא שלי פתאום משחקת אותה אכפתית ואוהבת ודואגת. אני כל כך רוצה לספר לו ושיזרוק לכל הרוחות את האמא הדוחה הזו שלי. אוףףףף
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות