טוב אני נועה ,מתגייסת עוד מעט לצה"ל,מת"א ,ילדה רגילה,"מבית טוב" מה שנקרא,אף פעם לא היו לי יותר מדי בעיות, יש לי חברות מדהימות ומשפחה מדהימה, אני כן יוצאת ושותה וזה,פחות אוהבת מסיבות,אי יעדיף בר, או לפעמים אפילו רק סרט ומסעדה, שואת סיגריות וכל מה שקשור לזה,זה מגעיל אותי למרות שאני מודה, תמיד רציתי לנסות והחזקתי את עצמי.
אף פעם לא היה לי חבר,זו הבעיה שלי מבחינתי שמפריעה ומציקה לי.
אולי זה משהו שאחרות עושות שאני לא או משהו בי או שאין בי, אני לא יודעת..
זו לא רק הרגשה שמשהו בי לא בסדר, או שלא הולך לי לעומת כולם בערך,זו תחושה של אכזבה מעצמי ואכזבה שלי את הסובבים אותי( אמא שלי מאוד רוצה שיהיה לי חבר, היא לא לוחצת והיא אומרת את זה רק מכוונה טובה ובשבילי כי גם אני רוצה והיא יודעת,אנחנו מדברות,אבל כל הזמן שאחו מדברות על הבני זוג של חברות לי יש הרגשה שהיא רוצה את זה גם בשבילי)
זו תחושה של אכזבה עם כעס ,עצב, עצבים, חוסר אונים, וייאוש ביחד עם אופטימיות ותקווה
אני מפחדת שזה לא יקרה,שלא יהיו בצבא בנים,או שגם עוד פעם לא ישימו עליי ושלא ירצו אותי,ואני לא סגורה..
אני מרגישה גם חסרת אונים ותקועה כי אין לי שליטה על זה ואין לי מה לעשות,כמובן שיכולתי כבר לנשק מישהו בבר וזהו ובגלל זה הקטע של החבר יותר מציק לי כי אני רוצה כמובן את הקטע המיני והפיזי הזה ולנסות ולחוות אבל גם את ההרגשה והתחושות.
אני פשוט רוצה שגם אוי מישהו ירצה,מישהו אחד,שירצה אותי מכולן ושירצה להיות איתי ושאני אוכל לספר לחברות ולאמא ולהתרגש ולכעוס ולריב..
זה כל מה שאני רוצה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות