היי,
לפני כחודש יצאתי ממערכת יחסים שלא הייתה ארוכה במיוחד, שלושה חודשים ככל היותר.
הייתי במערכת יחסים עם בחורה יפיפייה והתאהבתי בה עוד לפני שראיתי איך היא נראית. היא גרה במרחק של שעת נסיעה ממני.
הפגישה הראשונה כמובן הייתה מרגשת במיוחד, הרגשתי ממש לחוץ וכמובן שהיא גם כן, ובפגישה זו קרתה גם הנשיקה בינינו. הייתי מאוהב מעל הראש, תמיד חשבתי עליה, לא הפסקנו לדבר, ובגלל המרחק לא נפגשנו הרבה אך כל פגישה ריגשה אותי מחדש, וכל פעם שהייתי רואה אותה הייתי מתרגש כמו בפעם הראשונה (לא ממש הייתי מראה זאת כי לא יכלתי את ההתרגשות הזאת על פני, אז נראתי ממש אדיש.)
מערכת היחסים כללה הרבה אהבה,הרגשתי את זה מהצד שלה וגם מהצד שלי, אך היו לנו ריבים, והרבה כאלו. ריבים אלו נבעו מהצד שלה ברובם (ברובם אני מתכוון 95% מהצד שלה).
הריבים היו סתמיים ונבעו מאי אמון, קנאה ופקפוק, מה שבעצם לא נכון לגביי אלא לקשרים הקודמים שלה, ולכן בגלל קשרים אלו היא גם לא בטחה בי... מה שפגע בי קשה למרות שאני בחור שלא מראה רגשות. וכמה שלא ניסיתי לדבר איתה על זה, וכמה שהיא הבטיחה להשתפר, וכמה שאני ניסיתי להרגיע את העניינים..
כל הריבים הטיפשיים האלה והסתמיים האלה כמובן נגמרו ואז שוב התחילו ריבים חדשים.. בצער רב ובהחלטה קשה מאד, אני החלטתי להיפרד ממנה כי זה לא יכל להימשך יותר. ועכשיו, אני מרגיש תחושה של פספוס, היא לא ממש תצא לי מהלב וגם לא מהראש, אני לא יודע אם בכלל שווה לי לנסות לדבר איתה שוב, לאחר חודש... אכפת לי ממנה עדיין, אך אני לא יודע אם לספוג שוב את החוסר אמון הזה.
אני לא יודע אם לשכוח ממנה, או אם שווה לנסות לדבר איתה כי היא באמת השפיעה לי על החיים.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות