אני מבולבלת, הקשר בריא או שאני מדמיינת?

היי אני בת 22 ועוד מעט אני וחבר שלי ניהיה ביחד 4 שנים.אני בחורה שנראית טוב ואני חושבת שגם הוא. אבל אמא שלי לא מתה עליו, היא גם לא 'לא אוהבת' אותו.. היא בגדול חושבת שמגיע לי יותר טוב ממנו. ואני אוהבת אותו וחושבת שהיא טועה. הנה הרקע עלינו:
אנחנו גרים בערים שונות ולא יוצא לנו להיפגש הרבה במשך השבוע. בגלל העבודות שלנו/הוא קם מוקדם וזו נסיעה של 40 דקות והדרך חזור מסוכנת הוא הרבה עייף והוא כבר פעם נרדם על ההגה ויצא מזה בנס.. אם לרוב אנחנו נפגשים אז זה בבית שלו או שלי ואנחנו לא יוצאים הרבה למקומות, בעיר שלי אין הרבה מקומות מעניינים ואצלו יש מקומות נחמדים ואנחנו יוצאים אבל בתדירות נמוכה, וזה לא מפריע לי כי אני נהנית להיות איתו בבית ככה סתם.. למרות שלפעמים הייתי רוצה שנצא למקומות מעניינים כמו הופעות או ברים אבל זה בעיקר לבתי קפה ים או קולנוע (הופעות לא מושך אותו וברים הוא לא מת עלזה אבל מוכן בשבילי מידי פעם, אבל אנחנו לא מוצאים זמן שמתאים לשנינו). גם אפשר להגיד שהוא קצת חסכן, אבל לא ברמה שמציק לי ממש.. עם כל הכבוד אנחנו לא עשירים הוא חייל משוחרר ואני מבינה אותו הכסף לא גודל על העצים ולפעמים הוא לחוץ בכסף.. יוצא הרבה שאני מזמינה אותו אבל אני עושה את זה בכיף.
בתקופה האחרונה לימדתי אותו למבחן כלשהו במתמטיקה והיה לו מאוד חשוב לעבור אותו ורצה שנחרוש ממש הרבה למבחן, ובאמת חרשנו הוא התחיל לבוא אליי הרבה והיינו לומדים עד שעות מאוחרות ולימדתי אותו הרבה שיטות וגם את רוב החומר מהבסיס.. בגלל המבחן הגדול והחשוב הוא נכנס ללחץ, בעבר הוא כבר סבל מחרדות ואותן הרגשות חזרו לו בגלל הלחץ.. אנחנו כרגע שבועיים אחרי המבחן וכבר שבוע שלא נפגשנו, לי לא הסתדר והוא פשוט מעדיף שלא כי הוא לא רוצה שיקרה מצב שההרגשה תבוא כשהוא יהיה אצלי ויצא מצב שהוא ירגיש לא בנוח.. אז הוא הודיע שבזמן הקרוב הוא לא יגיע אליי.. אני לא חוויתי התקף חרדה אבל מנסה להבין ולהתחשב אז הסכמתי כמו ילדה טובה, אבל אמא שלי ששמה לב שהוא לא בא אליי הרבה זמן (היא לא יודעת שחזרה לו החרדה) אמרה שאני עיוורת מאהבה ויותר מידי טובה ורכה איתו כי לפני כמה זמן כשהיה תמבחן הוא ידע טוב מאוד לבוא לפה הרבה ועכשיו כשלא בא לו אז הוא לא בא.. בתכלס בקטע הזה אני מרגישה שהיא צודקת כי אם המבחן נגיד היה בשבוע הבא אני בטוחה שהוא היה מגיע בכל זאת או לפחות מנסה לבוא לראות מה קורה.. כרגע הוא לא בא שמא זה יתחיל.. ואם זה לא יקרה אצלי בכלל?? (אמרתי לו את זה והוא התעצבן שאני לא מנסה להבין אותו ושאני לא מתחשבת ושאני לא מכירה את ההרגשה אז אני לעולם לא יבין.)
בקיצור אמא שלי ממש צעקה ונתנה לי הרצאה שאני יתחרט בעתיד כי הוא לא מתאים לי הוא מסובב אותי על האצבע הקטנה ואני עיוורת ושהוא לא מוציא אותי למקומות (זה תמיד חרה לה) ושאם אנחנו נפגשים אז זה בבית כמו זוג זקנים ושאיך זה יכול להיות שמלפני ראש השנה לא נפגשנו ובקיצןר היא אומרת שהקשר מעוות וזו טעות גדולה להמשיך את זה. היא תמיד אטמרת שמגיע לי גבר שיוציא אותי ויפנק אותי ויבוא אליי הרבה (וגם מציק לה שהוא לא טיפוס שמדבר הרבה ומאלה שיש להם נוכחות בבית,) אני לא יודעת מה לעשות, אולי אני באמת עיוורת? אני יודעת שהוא אוהב אותי והקשר שלנו לא שטחי ולא סובב סביב על מה שהוא קנה לי או לאן שהוא הוציא אותי.. לפני שנה בערך זרקתי לו פעם שאולי הוא יתחיל להראות יותר נוכחות אצלי כי אמא שלי בקושי רואה אותו וזה מרגיש שרק אני באה..(אני יודעת שזה נשמע טיפשי אבל היא כל הזמן מטפטפת לי עליו וזה נותן לי הרגשה רעה שאולי היא צודקת ואחרכך תמיד יוצא שאני קרה אליו למרות שאני לא מסכימה עם אמא שלי ויוצא שאני עצבנית על שניהם) והוא התעצבן ואמר שהוא יוצא איתי ולא עם אמא שלי ולא אכפת לו מה היא חושבת.. אני לא יודעת מה לעשות, אני מצטערת על המגילה אבל האם לדעתכם הקשר בריא? אמא שלי סתם מגזימה?
אני תמיד מתעצבנת וצועקת עליה כשאנחנו מדברים עליו כי אני תמיד מרגישה שהיא אנטי אליו.. אבל איכשהו זה מטפטף וחודר את השיריון שלי.
אני מרגישה שאני חייבת לבחור כי אני לא מסוגלת להמשיך ככה. זה או לבחור להמשיך עם החבר ואיכשהו להשתיק את אמא שלי שתפסיק לתת את הדעה שלה ואשכרה להרעיל אותי עליו או באמת להקשיב לאמא ולסיים את הקשר. או לבוא אליו בטענות שישתפר. אבל איזה?