אני דתייה וחבר שלי חילוני, יש לנו עתיד ביחד?

היי,יש איזשהוא עניין שאני חייבת בו עזרה דחופה.
אין לי מושג איך הגעתי לאתר הזה אבל כנראה שזה מלמעלה אז החלטתי בכל זאת לשאול...
קוראים לי אבישג ,אני בת 20,גדלתי במשפחה חרדית כל ימיי ועכשיו אני דתיה לאומית (אבל משפחתי חרדית)
כמובן שיש לציין שכל חיי לא יצאתי ,דיברתי או נגעתי בבנים. (גם בתור דתייה רגילה)
הכרתי ממש במקרה בחור מדהים,מדהים,מדהים!!! לא בשידוך או דייט,אלא באמת במקרה,סתם ברחוב ..ומשם זה המשיך הלאה.
הוא בן 24 -חילוני. (כן,כן..)
למרות שיש בנינו שוני מאוד מאוד גדול,הוא התעקש ליצור איתי קשר בהתחלה,רק כשהכרנו וזה ממשיך עד עכשיו.
בהתחלה כמובן שסרבתי (לא כל בחורה דתייה נותנת את המ"ס טלפון שלה לבחור חילוני) אבל הוא לחץ והיה נשמע לי ממש ממש חמוד -אז נתתי לו את המספר שלי,והמשכנו להיפגש..בהתחלה היינו סתם ידידים ,בכל מפגש היינו מסתובבים כמו 2 חברות,צוחקים אוכלים והוא מקפיץ אותי הביתה.סוף.
אבל לאט לאט זה ממש התפתח, פשוט התאהבנו אחד בשנייה ,הוא גם אמר לי את זה ואני לו..ויש פרפררים בבטן,וכוכבייייים.. בקיצור-הבנתם!!
בכל המפגשים שלנו שמרנו נגיעה,כלומר-הסברתי לו את העניין והוא קיבל את זה יפה. הוא מעולם לא ניסה לשלוח ידיים,לגעת בי בטעות או משהו-הוא מאוד נזהר וכיבד אותי..אבל זאת לא הבעיה.
המשפחה שלי בהתחלה לא ידעה על הקשר הזה,הם יודעים מזה רק חודש בערך..ההורים שלי חרדים קיצוניים (חרדים כבדים כאלה),אבל הם קיבלו יפה את העובדה שהפכתי לדתיה לאומיה (זה אומר-בלי גרביון,חצאיות קצרות יותר,ג'ינס,שיער פזור..)
(יש לציין שהפכתי לדתייה לאומית לפני שהכרתי את הבחור ולא אחריי,זה לא קשור אליו..מבחירתי האישית בלבד!!)
כשסיפרתי להם על העניין עם הבחור הם כמובן היו מאוד מאוד מאוד מאוכזבים..הם לא צעקו או איימו לנתק איתי את הקשר אלא פשוט היו מאוכזבים ואמרו לי את זה בלי סוף.
הם גם ביקשו ממני לנתק את הקשר אבל לא בתקיפות-הם לא מהסגנון הזה,אלא בסוג של ייאוש ותחנונים.

החבר שלי אמר שהוא בנתיים לא מתכוון לקבל על עצמו את הדת בשבילי ואני מבינה את זה,הרי גם אני לא יחזור בשאלה בשבילו -אבל האהבה מטוררפת!! אתם פשוט לא מבינים.. אני לא רואה את חיי בלעדיו!!
אני יודעת שאני נשמעת כמו תינוקת בת 13 שמאוהבת באיזה צוציק מהכיתה שממול..אבל לא!! אני בחורה בוגרת,עברתי דברים -אני יודעת שזה זה ..רק עניין הדת לא מסתדר לנו.

כל עניין הנגיעה קצת מציק,אנחנו לא יכולים לגעת אחד בשני ואני לא מתכוונת ליחסים מיניים אלא סתם לנגיעה פשוטה-אפילו באצבע או לנשיקה על הלחי.זה חסר לנו. אנחנו מאוד רוצים את זה ויש בנינו חיבור עמוק,גם בתחושות,אנחנו מבינים אחד את השני ,אני מרגישה חיבור בין הנשמות שלנו-לא יודעת איך להסביר את זה.
יצא לנו לדבר על העניין הרבה ,ועל התגובה של הוריי,הוא מאוד התאכזב מתגובתם (מהעובדה שהם התאכזבו) .יצא לו להיות בבית שלי כמה פעמים והוא מכבד מאוד מאוד את ההורים שלי-לא מפריע לו שאני דתייה או שאני ממשפחה חרדית,זה אפילו מקסים אותו והוא מספר כמה שחשוב לו שהילדים שלו יחוו קצת מהדת והיהדות.
אז דיבברנו ודיבררנו-לא מצאנו פיתרון ,עד ש... הוא פשוט שלף טבעת!!!!!! הציע לי נישואים.. הוא אמר שזה הפיתרון היחיד!!
כמובן שלא סרבתי או אישרתי זאת במקום..אמרתי לו שאני צריכה לחשוב על זה.
בעיה..
מצד אחד-הוא בשבילי,לא רואה בשום אופן את חיי בלעדיו.זה זה .אין ספק. וגם אם נתחתן נוכל סוףסוף לגעת אחד בשניה -להיות בזוגיות נורמלית. לא רואה מצב בעולם שאני מוותרת עליו.הוא פשוט החיים שלי ואין סיכוי שאתן אותו למישהי אחרת!!!
מצד שני- יש שוני ולא יודעת אם אפשר להתנהל ככה..גם ההורים יהיו מאוכזבים (למרות שהם גם מכבדים אותו ואם נתחתן הם ייארחו אותנו בוודאות-גם בשבתות ,יגיעו לחתונה ,לא ינתקו קשר ,לא יאיימו ולא בטיח.. אלא סתם יתעצבו שלא התחתני עם בחור "מן המניין")
הבנתי שיש משפחות שבהם האב הוא דתי והאם חילונית או להפך.. האם זה מסתדר?
אשמח אם תרחיבו ותאמרו לי מה אתם חושבים.
תןדה מראש!!!