אני חוזר מבילוי לילי עם בערך 15 אנשים שהיו איתי בשכבה בשנה שעברה. כל אחד התפזר למקום שלו, חלק לצבא, חלק למכינות ושנות שירות .. מספרים חוויות, משתפים, צוחקים..
אני בבסיסי אדם לא מוחצן אבל משום מה אני גם לפעמים נתפש כאדם ביישן. ואני לא. אין לי צורך לבוא ולספר מה אני עושה כל הזמן. אני עובד על עצמי, מנסה תמיד להיות מרכז העניינים בחברה, מסמר הערב בקבוצה. להיות זה שהעניינים סביבו. אני מאמין שאתם יודעים למה אני מתכוון.... בתוך הקבוצה היו בערך חצי חצי בנים בנות. בד"כ בקבוצה של בנים, אני די מוצא את המקום שלי, ויש לי גם אחלה חוש הומור אז אני מצחיק ומרגיש מעניין. בתוך הקבוצה כשהיא גדולה (כ15-20 איש) אני לוקח צעד אחד אחורה משום מה, לא משתתף, רק ישבתי שם עם חיוך חצי מזויף חצי מתנצל והקשבתי לסיפורים של ילדים אחרים (שלא היו ממש מי יודע מה מעניינים...) אבל הבנות הקשיבו בציפייה למילה הבאה. אני תופש את עצמי כגבר נאה, מטופח. ככה שאני לא מרגיש לא בסדר עם הגוף שלי. אני באמת לא יודע למה אני נרתע ולוקח צעד לאחור בשיחות בקבוצות גדולות. לפעמים אני סתם יושב ולא מקשיב למה אומרים, וחושב "מה יכול להיות מעניין שאני אגיד עכשיו?"
לא תמיד זה ככה, יש בנות, שאני לא מייחס להן חשיבות גבוהה, אז אני יכול ומרגיש שאני יכול להיות יותר משוחרר ויותר בוטה לפעמים בקבוצה. לעקוץ אותן למשל.. אתמול הרגשתי שאני צריך להישאר בתוך דמות מסויימת, שהתפכחה, התבגרה מאז בית הספר... אני מרגיש שאני לא תמיד יודע איך לרכז אליי תשומת לב, איך לספר דברים שישמעו מעניינים גם אם הם כן או לא..
הכי לא היה לי נעים, שהיו דקות יבשות כאלה, שאני בתור אדם מעניין כביכול אמור "להחיות" אותן, להצחיק, לעניין, ליצור עניין.. פשוט ישבנו קבוצה של 8 אנשים (עד שכולם הגיעו) ולא היה לי מה להגיד ממש.. רק "איך הולך בצבא?" שאלות כמו ראיון עבודה.
אני ממש לא יודע מה אני עושה לא בסדר, למה אני מרגיש כך.
אשמח לעצות.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות