אף פעם לא הייתי בזוגיות, איך זה שאני לא הטעם של אף אחד?

אף פעם לא הייתי בזוגיות.
יש לזה סיבות מגוונות, שאני לא אפרט את כולן כי זה ייקח זמן חח.. פשוט נניח שלא יצא.
אני מתחילה לתהות מה לא בסדר איתי (ובמתחילה אני מתכוונת שאני תוהה את זה כבר מלא זמן, פשוט עכשיו זה מתחיל ממש להפריע לי).
אני כאילו לא פוגשת גברים.. השתחררתי כבר, אבל גם בצבא לא היה מישהו שהיה נדמה לי שרוצה משהו מעבר לידידות.. ועכשיו בכלל. לא רואה גברים. לא מתקשרת עם גברים.
וכן.. יש אפליקציות דייטינג למיניהן, אבל האבסורד בזה הוא שעצם הפגישה של בחור באפליקציה כזאת מוריד לי ממנו בטירוף, והסיכוי שמשהו אשכרה ייקרה בינינו הוא אפסי (מה גם שלא דיברתי עם מישהו שיש לי עניין אמיתי בושלא מחפש רק סטוץ).
בבקשה אל תגידו לי לתת לאפליקציות צ'אנס כי אני נותנת.. אני לא פוסלת, אבל העבר הוכיח לי שזה לא עובד לי (אם במקרה אני אדבר עם מישהו שימצא חן בעיניי אני לא אפסול מיידית).
אני רק רוצה לפגוש מישהו בדרך טבעית ולא מאולצת. מצידי ברחוב, באוטובוס, בפאקינג מכולת! לא אכפת לי. אבל כל הפגישה הטכנולוגית המאולצת הזאת משגעת אותי וגורמת לי לאי נוחות. לא רוצה לקבוע דייט עם מישהו שלא פגשתי. אני רוצה לפגוש מישהו בצורה לא מתוכננת, להתחיל לדבר איתו ולראות שנחמד לי וכיף לי ואז לקחת את זה לשלב הבא.
מה אני מבקשת??
בן זוג שלא ישפוט אותי כי הכי כיף לי לשבת בבית עם פיג'מה של דינוזאור ולשחק בפלייסטיישן/ מחשב?
מישהו שלא ישפוט אותי על זה שאני חנונית ולא הולכת למסיבות ולשתות ולא מעשנת והבילוי הכי פרוע שלי בימי שישי זה סרט עם חברות?
מישהו אנטיליגנט ומצחיק עם טעם טוב במוזיקה וסרטים שמוכן לשבת איתי במיטה ולהתכרבל מול שר הטבעות?
זה כזה לא קיים? או שמי שאני מחפשת פשוט לא יתענין בי..
ומבחינת מראה אין לי הרבה דרישות! זה לא שאני יושבת ופוסלת גברים על הסף!
כמובן שיש לי טייפ שאני מעדיפה (בעיקר גובה ורוחב יחסית גדולים), אבל זה לא מה שימנע ממני לפתח קשר עם מישהו שאשכרה יעניין אותי ואני אעניין אותו.
כאילו מה? זה המראה שלי? זה האופי שלי? יש בי משהו בסיסי שהוא כל כך לא מעניין שאף אחד לא טורח להתחיל איתי גם כשאני כן יוצאת מהבית?
אומרים שלכל אחד יש טעם שונה נכון? אז איך זה שאני לא הטעם של אף אחד.