1. אחי נהרג בעזה במלחמה האחרונה, הוא לא בדיוק אחי. ההורים שלי נפטרו מאז שאני קטנה אז עברתי לגור אצל דודה שלי אמא של החייל שנהרג, אני קשורה לכל הילדים שלה והם אחי לכל דבר. העניין הוא כזה, אחי לכאורה נהרג וכשהוא נהרג יצא לי לחשוב על זה ואמרתי שאני אקבל צו ראשון אני ישר אגיד להם שאני רוצה להיות מדריכה בגדוד שלו. וממש שמחתי בשביל עצמי שאני כאילו הולכת להמשיך אותו ושזה רעיון גאוני וייחודי ושהמשפחה יהיו גאים בי ושזה יהיה ייחודי ויפה. אחותי לכאורה כבר מתגייסת אוטוטו והיא כבר קיבלה להיות מקפלת מצנחים.
עכשיו כשסיפרתי לבת דודה אחרת שאני רוצה להיות מדריכה בגדוד שלו אז היא אמרה לי שזה בדיוק מה שאחותי הולכת לעשות שהיא החליפה את התפקיד בגלל אחינו.
וממש התבאסתי כששמעתי את זה ברמות אחרות!
אני ממש חסרת אונים זה מטריף אותי.
משגע אותי שהיא גנבה לי את הייחודיות את הקרדיט את הגאווה, גם אם היא לא באמת ידעה שזה מה שאני רוצה לעשות! ואל תגידו לי המשפחה עדיין תהיה גאה בך. כי אחרי שאחותי תעשה את זה זה כבר יהיה יותר מובן מאליו זה כבר יהיה אחרת, והכי הורג אותי שכשהיא תתגייס ותעשה את התפקיד שאני כל כך רוצה אני אשב בפנימיה ולא אעשה כלום אשתעמם שם כמו תמיד. אני אהיה מוטרפת פשוט מוטרפת :(
2. אחרי הלוויה ידידה של אחי התחברה לאחותי. הן ממש נהיו חברות. קראתי את ההודעות שלהן בוואצפ הן חברות ממש טובות וזה גורם לי לקנאות ממש. אני יודעת שזה לא בסדר שאני ככה מקנאה לה אבל אני פשוט הרגשתי כל כך בודדה במערכה הזאת שהוא נהרג ואליה באו כל החברים שלו שמחבקים אותה בלוויה ובאזכרות וידידות של אחי שמתחברות אליה ונהיות חברות שלה ואלי לא התייחסו ואף אחד לא פנה אלי בכלל. זה נורא מעליב וזה מציק לי עד עכשיו. אבודת עצות :(
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות