איך שאני מקנאה בזוגות האלה שמחזיקים ידיים ברחוב.. אני רק מפנטזת על היום שבו לי יהיה מישהו שיאהב אותי וידאג לי. עכשיו, יש כאלה שרוצים אותי ופעם בכמה זמן מתחילים איתי (אני לא ממש יפה, ממוצעת בערך) אבל אני לא מצליחה לדמיין את עצמי ביחד עם אף אחד מהם.
אני חושבת על הסגנון של גבר שהייתי רוצה ומצד אחד יש לי תמונה של מישהו גדול ובעל בטחון, ומצד שני הרבה יותר קל לי לדבר עם מישהו חנון, אינטליגנט, בגובה העיניים.
הבעיה שלי היא שיש לי חוסר בטחון עצמי מטורף. כשמישהו עם ביטחון או שאני מרגישה שלא ברמה שלי מדבר אליי אני לא ממש מצליחה להיות אני. אני שקטה יותר ולא יודעת לדבר בצורה ברורה ובטח שלא מצליחה להגיד מה אני באמת חושבת כמו שצריך, אני מרגישה חסרת אופי לחלוטין ולא מבינה למה שמישהו יתאהב בי כשאני כזאת, חסרת כל ערך מוסף שהוא (זה מה שקרה לי בעבר. הייתי עם מישהו עם הרבה בטחון והוא זרק אותי די מהר כי פשוט לא התחברנו).
אבל כשמישהו עם פחות בטחון מדבר איתי אני די מצחיקה ורועשת ואומרת מה שבאלי, אבל אני מרגישה שאני לא יכולה לפתח משהו עם אנשים כאלה כי אני פחות נמשכת אליהם וכי זה מוזר לי שאני הצד הבולט והיוזם.
אז בקיצור בעיה 1: אני מעדיפה להיות עם מישהו בעל בטחון אבל החוסר בטחון שלי גורם לכך שאני לא אני איתם. אני לא מצליחה למצוא סיבה שתגרום להם לאהוב אותי באמת ולא להפוך אותי לסתם קטע זמני.
והגענו לבעיה השנייה שאני אנסה לספר בקצרה. אני מפחדת וחסרת כוחות מידי למערכת יחסים. זוגיות זה דבר מסובך: זה המון מחשבות ומה להגיד ואיך ועל מה לדבר ואיך להתנהג ולאיפה לצאת ומתי לשלוח הודעה ועד כמה להיפתח ועוד ועוד.. כל השלבים האלה של מערכת יחסים מרגישים לי ממש לא טבעיים, מחושבים, ואני חושבת שזו בעיה. אין לי אנרגיות להתעסק עם כי המחשבות והתכנון והכסף והזמן שכרוכים בזה, ובעיקר, בעיקר לא ברגשות והכאב והדאגה והלחץ.
ובכלל לא דיברנו על הפחד שלי מאינטימיות וחשיפה, שקשור יד ביד בחוסר הביטחון...
אז נראה לי שכתבתי מספיק.. מה אתם חושבים: אני בכלל מוכנה למערכת יחסים? לדעתכם אני פשוט צריכה לתת לזה זמן? או אולי לטפל בזה, ואיך?
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות