לא יודעת מה אני מרגישה איתה...

היי, אני כותבת את זה כי אני לא יודעת מה אני מרגישה, אני צריכה משהו שיעזור לי למצוא את עצמי בתוך כל הבילבול הזה. אני יודעת שאולי חלק מכן יצאו עליי, אני מבקשת שתבינו אותי ושלא תשפטו אותי ישר..
אני מרגישה רע עם עצמי, אני בת 17, בכיתה י'ב. הייתה לי חברה (כן, בת) במשך 9 חודשים.. אהבתי אותה כמו שלא אהבתי בן אדם בחיים. לקראת החודשיים האחרונים לקשר (שזה היה בחופש הגדול לקראת כיתה י'ב) התחלתי לחשוב לעצמי.. למה אני תוקעת את עצמי ביחסים האלו? בא לי להנות.. בא לי לעשות כיף..! התחלתי ללכת לשתות, בקביעות. הלכתי למסיבות, יצאתי עם חברים מלא. לא היה לי חשק לצאת עם חברה שלי, לא היה לי כוח אליה, רציתי אקשן ועוד אקשן..רציתי מקומות חדשים (כי היא תמיד לוקחת אותי לאותם המקומות).
הפסקתי לצאת עם חברה שלי, והיינו בהפסקה, במערכת יחסים פתוחה.. במה לא התנסנו? בהכל. והיא המשיכה לרדוף אחרי, עד שלבסוף אחרי דייט נוראי שהיה לנו נפרדנו. היא יותר נכון, נפרדה ממני, ולא נלחמתי עליה ונתתי לה להפרד ממני. אפילו הרגשתי הקלה, הרגשתי שהיא חופרת לי, שהיא מעקבת אותי.. אחרי שבוע מושלם שחגגתי עם חברים אחרי הפרידה שלנו, הלכתי לבר עם מישהי והתנשקתי איתה, והכל היה למטרת סטוץ כמובן.. ויצאנו כמה פעמים וכשהתחיל הלימודים הפסקנו לצאת.
כל הזמן חיפשתי אקשן ועוד אקשן ועוד התנסויות.. הכל חיפשתי! ועד עכשיו אני מרגישה ככה..
ואז, כשהתחיל הלימודים.. ראיתי אותה, היא הייתה נראת רזה מתמיד.. אפילו יותר מידי רזה, היא קיצרה את השיער שלה, צבעה אותו לשחור.. היא הייתה נראת מדוכאת נורא. כל יום בביה"ס הסתכלתי עליה, כל יום פחדתי עליה.. כל יום חשבתי לעצמי "מה עשיתי? איך גרמתי לה להרגיש ככה?".. היא התעלמה ממני.. רציתי למות, הרגשתי כ'כ אשמה.
קלטתי שעשיתי טעות, אני לא יודעת מה גרם לי לעשות את זה, אבל פניתי אליה בהפסקה ואמרתי לה את זה , בהתחלה היא דחתה אותי ואמרה לי שמה שהיה זה לא היה טעות.. וכשניסיתי לתת לה יד היא לא נתנה לי והורידה אותה ישר. לאחר סיום ההפסקה, הלכתי לשירותים ופשוט בכיתי. ואז, בהפסקה השניה היא פנתה אלי, ורצתה שנדבר.. והיא נתנה לי יד, ונגעה בי.. וחייכה אלי ואמרהלי שהיא מתגעגעת, ואמרתי לה שאני אוהבת אותה. הברזנו מהשיעור, והלכנו לפארק הקרוב, והתנשקנו. היא בכתה אחרי הנשיקה, וגם אני. והחזרתי אותה לכיתה והלכתי הביתה.
עכשיו אנחנו מדברות כמו זוג , הולכות כמו זוג. ואני יודעת שבשלב מסוים ימאס לי.. וזה מה שמפחיד אותי, אולי נישקתי אותה כי ריחמתי עליה ורציתי שתהיה שמחה שוב?
אני לא יודעת אם אני בכלל אוהבת אותה! אני עדיין מרגישה כמו פעם.. אני לא מחפשת מערכת יחסים רצינית ואמרתי לה את זה גם, אבל אני יודעת שהיא רוצה. היא רק תפגע ממני! מה עשיתי .. החמרתי את המצב. אני מרגישה כלפיה דברים אבל המחויבות הזאת מפחידה אותי. אני יודעת שאני לא אהיה נאמנה אליה, אני רק משחקת בה וזה דוחה אותי ההתנהגות של עצמי! אני יודעת שמגיע לה יותר מזה.. אני אפילו מתחילה להמשך לבנים מזמן האחרון, למרות שתמיד קיים אצלי משהו לבנות. אבל אני הרבה זמן לא הייתי עם בנים ובא לי. אני מרגישה שאני תוקעת את עצמי בעבר! אני פוגעת בה ועושה לה רק רע..
יש לנו מלא חסרונות במערכת יחסים.. ההורים שלנו לא בעד, אני לא יכולה להביא אותה לבית שלי או היא לא יכולה להביא אותי לשלה. ההורים שלה שונאים אותי שנאת מוות כי הם חושבים ש"העברתי את הבת שלהם צד" וכו'.. ככה שאין לנו אף פעם פרטיות. אני צריכה לשקר להורים עם מי אני יוצאת וגם היא משקרת גם. קשה לי להיות איתה בביה"ס כי אני מרגישה שמסתכלים עלינו כל הזמן וכבר היו עלינו שמועות.. ואין לי כוח לזה שוב!
עוד משהו שרע לי ביחסים איתה שאין לי איתה שום חידוש, היציאות שלנו הן רק בפארק או לאיזה קניון. אני מנסה שלא להוציא אותה רחוק מהבית בגלל ההורים שלה, אבל לי?! לי משעמם ברמות כבר מזה.. אבל זה הכי פחות מטריד אותי כרגע, כי מה שמטריד אותי הוא החוסר הבנה של הרגשות שלי כלפיה.
למה אני מחפשת דברים חדשים כל הזמן? מה קורה לי? מה אני אמורה לעשות איתה? איך אני אדע מה אני מרגישה? איך לצאת מהמצב הזה?! תודה לעוזרים וסליחה על החפירה.. :/