אני אתאר את היחסים שלי עם אמא בקצרה:
אנחנו מתנהלות ביום-יום כמו אויביות. היא שונאת אותי; אני שונאת אותה. היא לא מעריכה את הדברים שאני עושה למענה. הייתה לה נטייה להכות אותי בעבר בגלל הפתיל הקצר שלה. היא משפילה אותי, יורדת עליי וכו'. אני אומנם לא הייתי מחזירה לה מכות, אבל כן אמרתי דברים שהצטערתי עליהם לאחר מכן.
לאחרונה שמתי לב שכשהיא חולה היא מתנהגת אליי בצורה נחמדה יותר.
למשל בשבוע שעבר היא לא הרגישה טוב, אז היא נאלצה לשכב לזמן מה במיטה.
כשקיפלתי את הכביסה שלה ושלי היא ממש הודתה לי. ובשבוע של המחלה היא העריכה כל דבר שעשיתי למענה - גם אם רק הרמתי דף שנפל על הרצפה.
וברגעים הללו התחלתי להרגיש מעין חיבה אליה, ואני לא מאמינה שאני אומרת את זה - אפילו התחלתי לאהוב אותה.
וכשהיא מרגישה טוב והיא חוזרת להיות המפלצת שהייתה. וכל החיבה מתפוגגת.
ממש אהבתי אותה שכשהיא הייתה חולה, שמשום מה אני רוצה שהיא תחלה שוב. כי כשהיא חולה אני באמת זוכה להכיר את הצד הרך שבה. האם הבקשה שלי רעה וחריגה? אם אני אוהבת אותה כשהיא חולה, מה יקרה שכשהיא תמות? סביר להניח שאוהב אותה יותר.
מרגישה פסיכית.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025