מוזר שאני שואלת אנשים זרים מה לעשות בחיי, אבל, אני אובדת עצות.
לעזוב או להישאר??
אנחנו נשואים 7 שנים ויש לנו 3 ילדים, מתוכן תאומות בנות חצי שנה.
הדבר היחידי שהחזיק אותנו כל השנים היתה אהבה, זאת היתה אובסיסיביות אחד לשנייה.
כל הנישואים היו לנו וויכוחים ומריבות.
הוא מקלל בלי הפסקה כל מה שזז- כי "זה בטבע שלו" להתנהג ככה.
יש לו עצבים ומצבי רוח שמשתנים בשנייה, הוא יכול בשנייה אחת להתהפך ולהתחיל להתנהג כמו משוגע כולל זריקות חפצים ורהיטים.
אבל מצד שני הוא קרא את מחשבותיי לא פעם, מבלי מילים ידע בדיוק מה אני רוצה תמיד דאג לבית ושלא יחסר כלום.
בלילות לפעמים כשאנחנו "יחד" אז הוא אומר לי כמה הוא אוהב אותי, וכמה אני המלכה שלו.
היה לו טירוף וקנאה תמידית אלי ואני אהבתי את זה כי בכל מקרה הייתי רק שלו. סבלתי את ההתנהגות שלו בשקט, וויתרתי וסלחתי, והורדתי את הראש כל פעם והייתי הכי סובלנית בעולם.
לאחר לידת התאומים השתנה- הדבר היחידי שהחזיק מעמד נדמה כי מתפוגג,
אני מרגישה כי לא נותר לי מה לאהוב בו.
אני לא יכולה לסבול שהוא בבית כי הוא רוב הזמן בטלפון, ורוב השיחות עם קללות וצעקות, זה לא מתאים ככה, אף פעם לא התאים ועכשיו זה רק מחמיר.
אפס סובלנות שלו בכל מה שקשור לעזרה בבית ועם הילדים: משמע הוא לא עושה כלום מהבחינה הזאת.( ושוב רק להבהיר שלבית הוא דואג עד הפרט הכי קטן).
אבל רק לאחרונה התחלתי להבין שאולי הוא לא אוהב, התנהגות רעה וזלזול מחמיר זה לא אהבה...
אולי הוא שונא כי כבד עליו כל המצב.
לא יודעת איך לדבר איתו, כל דרך שניסיתי נתקלתי בחומה מצידו.
הוא מחרפן אותי לאט לאט ואני אבודה.
לא יודעת מה לעשות, באיזה דרך לבחור...
תודה מראש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות