היי, אז ככה.
אני לא יודעת איך להתחיל את זה - אז אני פשוט אגיד. התחברתי לילד שמעשן סמים. לא בקביעות, מדיי פעם.
אני והוא חברים הכי טובים, באמת. בלי רגשות אהבה, רק רגשות חברות מאוד חזקים. הוא ילד מדהים, ההפך מכל הטיפוסים המפוקפקים שעולים לכם בראש כשאתם שומעים את המילה "סמים". וזו לא רק אני מתעוורת ומסונוורת בגלל שהוא ידיד טוב שלי, הרבה אומרים זאת. הבעיה היא שהיו לו תקופות קשות וכדומה... והוא פשוט נגרר לדברים לא טובים. הוא לא מאלה שיושבים, מעשנים מול כולם. הוא אפילו לא יוצא ל"ישיבות" האלה כמו שהרבה נוהגים לעשות... אבל מה לעשות, הוא נכנס לזה. לא היה לו מה לעשות. האמת שבעיקרון הוא מעשן סיגריות, אבל שמתי לב שמדיי פעם זה סמים קלים. אני והוא הכי קרובים בעולם, הידיד הזה מהסרטים שהוא כמו אח בשבילך! אני לא מוכנה לוותר עליו בשום אופן.
אימי גילתה שהוא מעשן... ואמרה לי להתרחק מטיפוסים כאלה, למרות שלפני זה היא אמרה שהוא ילד מאוד טוב. אמרתי לעצמי למה אני צריכה להתרחק ממישהו רק כי לאמא הוא לא בא טוב? אבל האמת היא שכל המורים מסתכלים במעין מבט של "תיזהרי, גם את תיכנסי לזה..."
החברות שלי והידידים האחרים שלי לא רואים בו שום בעיה. למה? יכול להיות שהמבוגרים צודקים? אני יודעת שאתם תגידו "אם היית בטוחה שזה בסדר לא היית באה ושואלת...", לכן רציתי באמת לשאול. האם הייתם שופטים בן אדם על סמך זה שהוא מעשן/שותה/כל דבר אחר? הוא גם לא משדל אותי להתנסות אלא להיפך, הוא מתנגד ובטח שהוא לא ייתן לי לנסות אם אני אבקש ממנו...
מה אתם חושבים? אני גם יכולה להידרדר...?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות