אז ככה...
לפני הכל- אני ילדה חברותית עם המון אינטיליגנציה ריגשית וכל מה שאני כותבת אף אחד מסביבי לא יודע חוץ ממני.
מגיל 13 הייתי מסתובבת עם בנים שגדולים ממני בבית ספר או מבתי ספר אחרים, תמיד זילזלתי בבנים מהשכבת גיל שלי וחשבתי שהם ילדותיים וקטנים (וחייבת להגיד שספציפית אני די צדקתי)
הרבה בנים אמרו לי שהם מעוניינים בי , אני לא הכי יפה אבל הם כן מאוד התחברו לאופי שלי וכולם אחד אחד אמרו לי שהם מאוהבים בי, כי הם היו מדברים איתי המון ומתייעצים איתי והכל. ואני מדברת פה על משהו כמו 20+ בנים לאורך השנים.
יחד עם זאת, היה לי רק חבר אחד שגדול ממני בשלוש שנים שלקח לי בערך שנתיים להסכים (!!) וגם אותו לא אהבתי כי הוא היה קצת אלא רק רציתי שניהיה חברים בשביל הכיף וכל המסביב
גם עכשיו שאני אוטוטו בת 18 ובנים שגדולים ממני בקצת או בגילי מהעיר שלי או מהסביבה מדברים איתי אני תמיד מתבאסת וחושבת שהם ילדותיים וטיפשים ומתעסקים בשטויות והם לא יודעים כלום מהחיים שלהם ואף אחד לא אשכרה מאתגר אותי שיכלית או שכיף לי לדבר איתו, שהוא אחד כזה שמבין ויכול לתת לי עצה או משהו כזה.מרגישה שאף אחד לא ברמה שלי! חייבת להגיד שאני גם ככה בנוגע לחברות בנות- מרגישה שכולן טיפשות וילדותיות...וכן בדקתי וניסיתי להיות חברה של הרבה בנות ופשוט הרגשתי שזה לא זה .. כולם עדיין צוחקים משטויות של ילדים קטנים או רק מצטלמים כל היום ומייחסים חשיבות לדברים בלי תכלית. אני כן מסוגלת לקבל שונים ממני אבל זה משהו אחר!
זה לגמרי מתסכל ואני באמת לא יודעת אם זאת באמת אני שאני מתנשאת וחיה בסרט וצריכה להתפשר או מה שזה לא יהיה או שאני צודקת ואני אמצא את מקומי כבר בצבא באוניברסיטה או במקום אחר ..אני אישית חושבת שהסיבה לבעיה היא העיר הקטנה שאני חיה בה שאין בה מבחר של אנשים וכולם אותו דבר
מה אתם חושבים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות