יש לי בעיה קצת מוזרה,אני שתקנית ומתבודדת כלפי אנשים שמכירים אותי,אני ממש מסתגרת ויש לי צורך להימנע מכל קשר איתם.הבעיה היא שאני ההפך הגמור עם אנשים שהרגע הכרתי,אני פתוחה ומשוחררת איתם.אני ממש זורמת וכיפית והכל הולך בצורה חלקה עד לפגישה השנייה,בפגישה השנייה אני מסתגרת,מתבודדת ואין בי כבר את מה שהיה בפגישה הראשונה.אני מפחדת שאני כאילו מסוגלת להיות מוצלחת בסיטואציות חברתיות רק פעם אחת.
ככה זה גם בראיונות עבודה,אני ממש עושה רושם טוב וחרוץ בראיון עבודה אבל אז אני מתרחקת מכל העובדים,מתבודדת ותמיד אומרים לי למה אני לא מדברת איתם ומה יש לי שאני שותקת כל הזמן.ככה זה כל החיים שלי בבית ספר גם הייתי אילמת כמעט.יש לי בעיה עם קביעות,כאילו שאני יודעת שאני הולכת לראות את אותו הבן אדם יותר מפעם אחת אז אני פשוט לא מסוגלת להיות לא מסתגרת כמו שהייתי בפעם הראשונה.אני מיד נכנסת למצב של הגנה אולי כי אני מפחדת שיש לו עלי רושם יותר מידי טוב ואני לא רוצה להרוס,אולי כי אני מפחדת שיכניס אותי כבר לסטיגמה.
תמיד מתייגים אותי בגלל זה כהביישנית,החמודה והשקטה ומבפנים אני לגמרי ההפך וככה גם עם ההיכרות הראשונית שלי עם הבן אדם.אני מרגישה שאני מנהלת חיים כפולים כאלה.
הבעיה שלי ממש מוזרה ומתוסבכת..מישהו יכול לתת לי עצה למצב הזה?
איך להיפטר מהדבר הזה?זה חוסם אותי בהמון המון מצבים וקראתי על חרדה חברתית אבל אני לא כזה מזדהה עם זה כי אני יודעת להיות פתוחה ומשוחררת פשוט יש לי בעיה עם קיבעון,כאילו עם מסגרת חברים קבועה כנראה.מה לעשות כדי להתגבר על הבעיה הזאת?אם אפשר בלי יעוץ פסיכולוגי כי אין לי כסף ללכת לפסיכולוג.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות