וואו, אני לא יודעת מה לכתוב, אז... אז אני פשוט אתחיל..?
תמיד הייתי כזו, אתם יודעים? נרתעת ממגע, ביישנית, אפילו יש לי חרדת חברה. אף פעם לא חשבתי על זה לעומק וניתחתי את זה כמו שאני עושה עם רוב הדברים, ופתאום אני כן, לכו תבינו.
ופתאום אני נזכרת.
למשל, אני נזכרת באחותי הגדולה (המאומצת) שוכבת מעליי במיטה, במקלחת, מנסה לגעת בי בכל מיני מקומות.
אני גם נזכרת במה שהילדים בכיתה שלי עשו לי, אני זוכרת את זה באופן כל כך מדויק פתאום שאני לא יכולה להפסיק לחשוב על זה.
אני זוכרת את מה שכמה בנים מכיתה ח עשו לי ולמה בדיוק זה נגמר בחדר המנהלת.
וברחוב ובאנשים ההם והמבט והידיים שלהם שנגעו בי.
ואפילו המורה שלי, ביום ההוא שכאילו בצחוק נגע בי ככה.
ואני לא מסוגלת לעכל את זה, מבינים?
ואני יודעת שמאחורי כל זה יש דבר גדול יותר שאני פשוט לא נותנת לעצמי לראות. אני יודעת שקרה גם משהו רציני. כל הבעיות שהיו לי, האנורקסיה, הפרעות האישיות, היו להן סיבות! ואני כיאילו יודעת מה הסיבה אבל לא. זה עומד לי על קצה הלשון ואז... אז זה נעלם.
אבל אני יודעת שיש משהו יותר רציני מכל ההטרדות הקטנות האלו.
אני לא יודעת מה לעשות, ללכת לפסיכולוגית או לשמור את המחשבות האלו לעצמי. אני לא יכולה לחיות בפחד הזה יותר, הפחד ממגע. אני נרתעת מחיבוקים של בני משפחה!
אין לי מושג איך אני אסתכל לחברים שלי בעיניים אחרי שאני זוכרת את מה שהם עשו, אפילו אם זה היה לפני שנים.
לטפל בזה או להמשיך להדחיק?
תודה רבה,
דיאנריז.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות