איך אפשר לרפא את עצמי?

מגיל 0 תמיד הייתי דחוי בכל סביבה שהייתי בה
כולל בבית שלי ! רוב החיים שלי הייתי בסביבה רעילה .

באף מקום שיצא לי להיות בו לא איפשרו לי להביע את דעתי , תמיד נתנו לי את ההרגשה שאני לא נחשב . תמיד אנשים נטו להוציא עלי את התסכולים שלהם זה התחיל מההורים שלי וקרובי משפחה נוספים . לפעמים גם בבית חטפתי סטירות פה ושם רק כי ניסיתי לעמוד על שלי או שאלתי יותר מידי שאלות

כל פעם שלא הלך להם משהו באו אוטומטית לריב איתי להאשים אותי בכל הבעיות שלהם
אח"כ בבי"ס שמישהו חיפש מישהו להתנשא עליו או ללעוג לו ישר הגיעו אלי , לא כי הייתי חלש או וויתרתי להם להפך כל הזמן נלחמתי
אבל באופי שלי תמיד הייתי שקט ומופנם

, עד שהגיע שלב שבו פשוט מתסכול נמאס לי !
הייתי מוחרם עברתי אלימות פיזית ללא סיבה על בסיס יום יומי בדר"כ מקבוצות של 2 עד 4
כי אף 1 לא העז באמת לבוא נגדי 1 מול 1

כיתה ד' באו לתקוף אותי פיזית 2 ילדים ללא סיבה רק כי "לא באתי להם טוב בעין" וכדי להגן על עצמי
פשוט תקפתי אותם חזרה עם סכין שמצאתי
רדפתי אחריהם עם הסכין כמעט דקרתי 1 מהם
למזלי התערב 1 המורים ועצר אותי כמעט העיפו אותי מבי"ס אבל בסוף זה לא קרה .

אולי עדיין המצב החברתי שלי היה גרוע אבל מאז אף 1 לא העז לתקוף אותי פיזית .

בתקופת החטיבה והתיכון גם הייתי די דחוי חברתית
אבל לא ממש תקפו אותי חוץ מכמה מקרים
בהתחלה ניסיתי להשתלב לנסות למצוא חברים
באיזשהו שלב הבנתי שאין לי סיבה לנסות
אני סתם נגרר אחריהם יושב ליידם בזמן שהם מדברים ורק שצריכים ממני משהו פונים אלי נטו מאינטרס ומלכלכים עלי מאחורי הגב

אז פשוט התמקדתי בלימודים לא יחסתי חשיבות לנושא החברתי ומאז אני נוטה להתרחק
מאנשים כמה שאפשר .

תקופת השירות הצבאי גם השפיע עלי לרעה
עוד יותר מתקופת התיכון , יחס מזלזל מאוד מהמפקדים תמיד הקטינו אותי יצרו לי תדמית של
טיפש , כנ"ל החיילים שלהם שגם הם התייחסו אלי באותה צורה וחלקם היו אלימים כלפי וגם שם היה מקרה זהה למקרה שקרה בתקופת בי"ס היסודי
מישהו חשב שהוא יכול להוציא תתסכול שלו עלי התחיל לתקוף אותי ואני איבדתי את זה לגמרי
דפקתי לו קת של נגב בראש והוא איבד את ההכרה
הדיחו אותי מלוחמה ישבתי בכלא צבאי
הגעתי לחייל חימוש ושם המצב שלי עוד יותר הדרדר יחס מזעזע מהמפקדים בנו לי שם תדמית של "שקרן" ו"מפונק" למרות שההפך הוא הנכון הייתי טוחן שם 12 שעות שמירות ברצף עם חום 39 !!! בשיא הקור ברמת הגולן רק כי כמה מנובלים החליטו "להעניש" אותי קולקטיבית על זה שבמקרה קודם כזה העזתי לפתוח תפה שלי ולהעמיד אותם במקום ימים שלמים לא דיברתי שם עם אף 1
מהשירות הצבאי התחיל אצלי הרגל רע

שתיית אלכוהול בכמויות שאני לא מאמין ששרדתי אותם השיא היה בגיל 21 לקראת השחרור מצה"ל
כמעט כל סופ"ש בקבוק וחצי עראק !
הייתי מרגיש מין שקט כזה יושב באיזשהו שטח פתוח לייד הביית עם העראק ורק ככה הייתי מרגיש רגוע לשעה שעתיים עד שאני מגיע הבייתה ההורים היו שמים לב לזה שאני שיכור ופשוט במקום לנסות לעזור להבין שמשהו אצלי לא בסדר שוב היו מוציאים את התסכול שלהם עלי ואיחלו לי דברים שאני לא הייתי מאחל לשונאים הכי גדולים שלי .
בסיטואציות כאלה פשוט העדפתי לצאת שוב מהביית ולהיות ברחוב .

גם שהייתי בסביבות גיל 16
היו מקרים כאלה רק שבהם לא הייתי שיכור בכלל
פשוט שהוציאו עלי תתסכול שלהם ברחתי לרחוב היו שלושה או ארבעה פעמים שישנתי במבנה נטוש
.

סביבות גיל 22 המצב שלי השתפר הפסקתי עם האלכוהול התחלתי לעבוד וגם ברוב מקומות העבודה שבהם עבדתי הרגשתי דחוי , לא מצאתי את עצמי בין העובדים שבדר"כ היו מבוגרים ממני ב20 שנה לפחות עבודות פיזיות קשות בדר"כ מפעלים או עבודות שיפוצים נטו כי התפשרתי כי באזור שבו אני גר אין כמעט אופציות לעבודה
לא שרדתי במקומות עבודה בדר"כ מעל 4 חודשים
החלפתי טונות של מקומות עבודה כרגע אני במקום עבודה שאני נמצא בו כבר כמעט שנה מפעל
וכן עדיין חברתית מרגיש שם דחוי אבל הפעם בעיקר בגלל שאין שם אנשים שאני יכול להתחבר אליהם אין לי שום דבר במשותף איתם
גם שם הבנתי די מהר שמרכלים עלי ולחלקם יש עלי סטיגמה של "מטומטם" רק כי בהתחלה שלי שם היו דברים שלא הצלחתי לעשות בצורה טובה
למרות שאני יודע שאני עולה שם על כולם מבחינה אינטלקטואלית וכנראה היחיד מבינהם עם תעודת בגרות מלאה ברמה של 5 יח"ל מטמטיקה ואנגלית !

כרגע אני רוצה לעשות שינוי בחיים אבל לא יודע איך
משהו בתוכי תמיד גורם לי לנטיה להתרחק מאנשים ולא לסמוך על אף אחד
וככה אני מביא את עצמי למצב של בידוד חברתי מוחלט אבל מצד שני זה נותן לי איזשהו שקט נפשי

לא יודע איך ומה לעשות כדי לשפר את המצב שלי !