היי לכולם, אני לא מרבה להשתמש באתר, אבל אני מרגישה שכבר אין לי עם מי לדבר ואני חייבת פשוט לפרוק ולקבל עצה ממישהו או מישהי.
אני בת 17.5 ונכנסתי לפני חצי שנה לזוגיות עם גבר מדהים בן 21 , הקשר בנינו בתחילת הזוגיות היה מדהים, טיפה הרגיש "מסתורי" כי לא סיפרנו לאף אחד מהסיבות שלנו..
ואז לאחר חודש וחצי הכרנו את המשפחות, הוא הכיר את אמא שלי כי אני בת יחידה לאם חד הורית, ולאחר מכן הכרנו את המשפחה שלו, משפחה ענקית , ההורים שלו גרושים אבל הם באמת מחוברים ויש לו מלא אחים ואבא שלו דמות מאוד מוכרת.
אני מאוד ביישנית באופי שלי, שאני מכירה אנשים חדשים אני כמעט ולא מדברת וככה זה היה שם בהתחלה והם ממש הכילו אותי וקיבלו אותי והצחיקו והרגשתי ממש שייכת.ציינתי שאבא שלו דמות מוכרת ויש לו מלא יכולות כמו אסרטיביות, אחריות ובן הזוג שלי ממש שואף ממנו את אותן התכונות , מרגישים ממש שהוא בחדר ובחודשים האחרונים אני מרגישה כאילו אני טיפה כלואה אני כמעט ולא עם המשפחה, שבתות רק איתם.. כי לטענתם אני צריכה להיות שם , שרבתי עם בן זוגי אביו התערב וממש סוג של אמר לי לסלוח לו הוא אמר "הוא לא מבין תסלחי לו ותראי שהכל טוב "
אוסיף גם שהבן זוג שלי אומר שבשנה הקרובה הוא עומד להציע לי כי תמיד אמרתי לו שאני רוצה להתחתן ולהיות אמא צעירה וגם אבא שלו מודע לזה אבל בזמן האחרון זה הגיע לרמה שאני מתחילה להיסגר ולהתחיל להתבייש אפילו מבן הזוג שלי
לא להתבייש מבחינת ללכת איתו ברחוב אלא ממש להיסגר ולהתבייש אני אתן דוגמה טיפה כואבת.. ואגיד שהוא רצה לקיים יחסי מין והתביישתי ממש להגיד לו לא..
אני לא יודעת מה לעשות כי מצד אחד אני אוהבת אותו, ואת המשפחה שלו
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות