היי כולם אשמח לעזרתכם,
בשנתיים האחרונות נמנעתי מכל ניסיון להכיר בן זוג ובעיקר נשאבתי למקום הנוח של השגרה של בית ועבודה. לאחרונה חזרתי להכרויות מאחר ואני כן רוצה להיכנס לזוגיות, לאהוב ולהקים משפחה בעתיד.
לפני חודשיים הכרתי בחור בן גילי, על הנייר הכל מושלם... עובד בעבודה מסודרת, גר לבד, נראה שאנחנו באים מרקע משפחתי דומה, יש נושאי שיחה, סה"כ נחמד יחד. מבחינת מראה בהתחלה כן ראיתי שהוא בטעם שלי אבל עם הזמן מרגישה שזה ירד...
העניין שאני לא מרגישה שהתפתח אצלי רגש כלשהו, במידה ולא נפגשנו במשך שבוע בגלל חולי או אילוצים אחרים לא הרגשתי געגוע לעומתו שאמר שכן התגעגע, אין לי רצון עז להיפגש כל יום או לדבר כל שעה ביום, ועניין המיניות הוא אולי עיקר הבעיה כי אני חסרת ניסיון ועדיין לא שכבנו. סיפרתי לו והוא לוקח את הנושא ברגישות ולאט, לא דוחק יותר מידי בלעשות דברים שלא מרגישה בהם בנוח, אבל מצידו הוא רוצה שננסה לעשות דברים אחרים, או שנישן יחד למרות שאני לא מרגישה רצון לזה כרגע וזה אפילו מלחיץ אותי להכניס מישהו לבית שלי לכל כך הרבה שעות שכביכול אין לי לאן לברוח ואין לי את הרגע שלי לבד.
בגלל חוסר הניסיון והנטייה שלי להימנעות אני לא יודעת כמה זמן זה נחשב זמן סביר כדי לנסות ולפתח רגש כלשהו, אני לא תמיד מרגישה בנוח עם כל מגע שיש בנינו ולכן גם קשה לי לעשות את המעבר ולשכב איתו, אף על פי הרצון שלי פשוט לסיים עם זה כי זה מביך גם ככה בגיל כזה.
אני מפחדת שאני אולי מוותרת מהר מידי, אך זה כבר חודשיים ועדיין לא התפתח רגש. מפחדת שאשאר לבד אבל מצד שני זה לא פייר כלפיו או כלפיי כי בסופו של דבר כולנו רוצים להרגיש נחשקים ואני לא בטוחה שאני שם.
אנחנו אמורים להיפגש בערב, והאמת שאני כל היום בלחץ, מרגישה שהגוף מאותת לי את מה שהמוח כבר הבין אבל הלב מפחד לעשות את הצעד לסיים את זה.
אשמח לשמוע את דעתכם או לקצת עצות ממי שהיה במצב דומה.
תודה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות