שלום לכולם.
אספר את הסיפור שלי.
קיבלתי פטור חוקי מסיבה רפואית, צליאק. השאלה אם הפטור מוצדק או לא שנויה במחלוקת.
בדיוק שנה אחרי, קבלת הפטור, בטיימינג אירוני למדי, הצבא ביצע רפורמה באוכל בצבא והתחיל לגייס חולי צליאק לשירות חובה. לפני זה האופציה היחידה שלהם הייתה להתנדב.
אני לא התנדבתי למרות שיכולתי ואני אוכל את עצמי בחרטות אינסופיות עד היום.
הצבא לא החיל את הרפורמה רטרואקטיבית. הוא לא ביטל לי את הפטור ושלח צו גיוס למרות שזה מה שהגיוני לעשות הרי הפטור לא מוצדק כבר.
אני מרגיש כל כך חריג ומנותק משאר העם. ההרגשה הזו התחזקה עוד יותר במלחמה.
הרבה עושים מילואים ואני אפילו סדיר לא עשיתי. כולם תרמו את חלקם ואני לא.
כל פעם ששואלים אותי איפה הייתי בצבא אני מתבייש להגיד שלא שירתתי. ואני לא רוצה לשקר. זה חלק מהDNA שלנו. הכל במדינה סובב סביב הצבא. ואני לא הייתי חלק מהדבר הזה. אם רק ידעתם כמה קשה זה מרגיש להיות בחוץ ולא בפנים.
אני באמת מנסה להבין מה חשבתי לעצמי אז ולא מצליח. אני זוכר שהייתי אדיש. לא ידעתי שאני ארגיש כל כך רע כעבור כמה שנים.
מצד שני אני גם כועס על הצבא שלא גייס אותי כשווה בין שווים, בסך הכל בגלל אלרגיה למזון מסוים שזה בכלל לא מגבלה פיזית ולא מנטלית ואני יכול לתפקד באופן מלא. פשוט ראש קטן.
היום אני בן 29 אני לא חושב שיש סיכוי שיגייסו אותי בגיל כזה. וגם אם כן איפה בדיוק ישימו אותי? זה יהיה מאוד מוזר שבן 29 ישרת עם ילדים בני 18.
לא יודע איך אני יכול להמשיך לחיות בשלווה כשזה יושב עלי ומציק לי כל כך חזק.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- מדורים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות
הוספת סרטון מ-YouTube
כתיבת עצות בקלות ובמהירות
מעקב אחר הדירוגים שהתקבלו לעצות שלך
מעקב אחר העצות שכתבת והתגובות שהתקבלו
ניהול התראות חכמות לתכנים שכתבת ושתרצה לעקוב אחריהם
ללא צורך בכתיבת פרטייך האישיים בהוספת עצות ותגובות
2025