לפרוטוקול, אני כמעט בן 12, לא 20
וואי, רק כואב לי הלב מלכתוב על זה.
יש ילדה מהכיתה שלי שאני מאוהב בה וטוב... זה ככה מכיתה ד', בכיתה ד' תאמת גם היא הייתה מאוהבת בי, אני זוכר שכשהלכנו לבית שלי יחד אז החזקנו ידיים ואני ביקרתי אצלה והיא ביקרה אצלי ודיברנו מלא ובלה בלה בלה ואז הגיע החופש הגדול, כשאני חושב על זה עכשיו אני מבין שזה החופש הכי נורא שהיה לי אי פעם כי זה החופש שהרחיק בנינו, ניסיתי כמה פעמים לצאת איתה לסרט אבל כל פעם היה משהו בסוף שהרס את התוכנית לצאת לסרט. כשחזרנו לכיתה בכיתה ה' התנהגנו כאילו כלום לא קרה מעולם, כאילו מעולם לא היה בינינו קטע. קיוויתי שעדיין יש לה איזה רגש לגבי אבל גם כל החלום הזה נשבר לי בפנים כששלחתי לה הודעה בחופש הגדול בין כיתה ה' לו', הזמנתי אותה לסרט אבל היא ענתה לי שכל הקטע של אהבה זה מוקדם מדי בגיל הזה, במשך חודשים שיקרתי לעצמי שזה נכון, זה מוקדם וכנראה שהיא כן מאוהבת בי וזה, אבל בסוף גמרתי עם ההכחשה והבנתי שמה שהיא שלחה לי היה פשוט גרסה חלופית לסירוב. במשך מלא זמן אני ניסיתי לגרום לה לשים לב אליי. כל פעם שאמרתי בדיחה וכל מי שהיה מסביבי צחק ממנה והיא לא הייתה שם הרגשתי כאילו הרגע בזבזתי את עצמי כי כל פעם שאנשים צוחקים ממה שאני אמרתי הכי חשוב לי שהיא תצחק מזה כי בא לי שהיא תשים לב אליי. כל פעם שאני רב מכות אני מקווה שלא יודע, אוליי היא תחשוב שאני יודע ללכת מכות באמת? זה נשמע מטופש עכשיו כשאני חושב על זה... וכן, ככה עברו הימים עד שהגיע ולנטיין. שמתי פרח מנייר בלוקר שלה ופתק שבו כתוב שזה פרח כי זה היה פרח די מכוער. אחרי זמן מה ראיתי אותה פותחת את הלוקר, היא לא שמה לב לפרח וכשהיא הוציאה דברים מהלוקר הפרח נפל על הרצפה, באותו הרגע הלב שלי נפל יחד עם הפרח. מה לעשות? ובאמת אני שואל מה לעשות?
ואגב, כל אלה שמתכוונים לומר שצריך לשחרר ושלא צריך לעשות כלום פשוט עזבו ואל תשלחו כלום, אני מעוניין בדעה של אלה שבאמת מבינים אותי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות