מגיל הנעורים עזרתי לאחיות שלי עם הילדים שלהן כשהקטנים בני כמה חודשים והגדולים בני שבע.
הייתי שומרת עליהם לשעה עד חמש שעות בערך ובכל פעם הייתי מבחינה בחוסר סבלנות כבר בדקות הראשונות. גם אם התינוק לא בוכה ולא עושה בלאגן, אני כל הזמן רק מחכה שייקחו ממני את התפקיד. מחפשת רק להיות חופשיה מהאחריות והדאגה שהכל בסדר עם הילד, ששום דבר לא מציק לו ושהוא לא נוגע בדברים שאסור.
אני הבנתי שאני לא רוצה ילדים כי מנטלית אני מרגישה שאני לא יכולה לשאת את זה. אבל כשאצטרך לדבר על הנושא הזה עם בן זוג פוטנציאלי, אני לא יכולה להגיד אם זה דפוס התנהגות שיכולה להשתנות או ההרגשה הפנימית שלי בנושא.
האם זה בכלל השתנה?
הייתי רוצה להבין ולהסביר את העניין הזה לאותם אנשים שמתעקשים או מצפים ממני. תודה מראש.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות