הכל מתחיל בגיל 14. פרסמתי פוסט אובדני באתר הזה, ומפה לשם קיבלתי טיפול פסיכולוגי לכמה שבועות. בגיל 16 כמו כולנו הייתי צריך למלא פרטים אישיים בשביל הצו הראשון, וציינתי שהלכתי לפסיכולוגית בגיל 14 ושלחתי את סיכום הטיפול. היה כתוב בו שיש לי תסמיני דיכאון.
אחרי כמה חודשים מהצו הראשון קיבלתי סעיף נפשי ושאלתי מה אני צריך לעשות כדי להוריד אותו. אמרו לי שאני צריך מכתב מפסיכיאטר. לקח לי כחודשיים לקבוע תור. הלכתי לפסיכיאטרית ובסיכום היא כתבה שיש לי תסמיני חרדה, דיכאון וocd אבל לא קיבלתי שום אבחנה. מה שכן קיבלתי זה המלצה לאבחון אוטיזם. התוצאה הייתה חיובית. ואמרו לי שם שהטיפול המומלץ הוא טיפול פסיכולוגי.
אתמול הלכתי לפסיכיאטר אחד אחר כדי לברר מה לעשות עם התסמינים האלה. האם אלו אבחנות עצמאיות או שזה קשור לאוטיזם? הוא שאל אותי מה מצב הרוח שלי ואם אני רוצה להתאבד, ועניתי שמצב הרוח שלי לא עצוב מדי ולא שמח מדי ועניתי שיכול להיות שבעתיד הרחוק אני אשלח יד לנפשי כי לא אקים משפחה. אין לי שום כוונות לעשות משהו כרגע כמובן אלא לפעמים מחשבות באות והולכות, אבל זה לא משהו שתמיד בראש שלי או משהו.
יש לי הרבה שאיפות בינתיים ואני לא מתכוון להפסיק את חיי.
הוא נתן לי אבחנה של "הפרעת הסתגלות" ומרשם לכדורים. לא הייתי מרוצה מזה בכלל. אני רוצה להוריד את הסעיף הנפשי מהפרופיל שלי ושהפטור יהיה על האוטיזם בלבד. הבנתי שסעיף נפשי יכול לדפוק אותי בעתיד. אני ממש רוצה עבודה במגזר הציבורי. פרקליטות, בתי משפט, אולי משרד המשפטים, אז אני רוצה להוריד אותו.
אבל זה לא יקרה. עכשיו קיבלתי אבחנה פסיכיאטרית רשמית ואין לי מה לעשות עם זה. חשבתי אולי לא לעדכן את הצבא בעניין ולשלוח רק את הדוח שאקבל מהמכון אבחון של האוטיזם.
אני בספק שהוא בכלל קרא את המכתב של הפסיכיאטרית, והוא אפילו לא רצה לקרוא את הדוח, שעדיין אין לי אותו אבל אפשר לבקש לקבל אותו. ישר בחמש דקות קיבלתי אבחנה וכדורים. הסברתי למזכירה ואפילו התפרצתי בבכי אבל אי אפשר לעשות כלום. אמרו לי שאני יכול לקבל דעה שנייה בקופת חולים בעיר אחרת אז נראה לי שאעשה את זה. איך אפשר להיות אטום כל כך? אתה פסיכיאטר בחיאת ראבק
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות