מאז שאני ממש קטנה אני מרגישה חריגה.
בגן, בזמן שכולם היו משחקים בחצר, אני הייתי מחפשת פיות.
ואז בבית ספר, כשכל הבנות היו מדברות בהפסקה על מי יודע מה, אני הייתי מתחבאת בספריה עם ספרי הפנטזיה האהובים עליי נרניה, שר הטבעות וכאלה ומדברת בעיקר עם הספרנית.
בנות הכיתה שלי היו צוחקות עליי, מפיצות עליי שמועות, פוגעות בי פיזית סתם ככה, בלי סיבה.
ובכל יום הייתי חוזרת הביתה ועולה לבית העץ בחצר שלי ופשוט קוראת וקוראת וקוראת. נמשכתי למקומות הקסומים האלה מסיבה שאפילו לעצמי אני לא יכולה להסביר.
אני עכשיו בתיכון, לא מצליחה ללמוד כי אני מרגישה כל כך לא שייכת. אני מתגעגעת למקומות שבהם אף פעם לא הייתי, ולאנשים שאף פעם לא פגשתי. אני מרגישה שאני כבר לא יכולה לסבול את זה, אני פשוט מרגישה תקועה בעולם לא נכון. ואני לא אומרת את זה בצורה מתנשאת או משהו כזה, אני פשוט באמת כבר לא יודעת מה לעשות עם עצמי.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות