האם ההתנהלות הכלכלית שלנו היא הוגנת לאור הפערים בשכר?

שלום,
נשואה עם שני ילדים. לבעלי זהו פרק ב'. לטענתו היה לו מאוד קשה כלכלית עם גרושתו מאחר שלא עבדה מספר שנים, וגם כאשר עבדה הוציאה יותר משהכניסה. כשהכרתי אותו הייתה בבעלותו דירה, ועל כן הסכמתי לחתום על הסכם ממון לפני הנישואים. יש לנו חשבון משותף לענייני הבית, וכל אחד שמר על החשבון הפרטי שלו. הסכמנו על סכום ששנינו מכניסים כל חודש לחשבון, וכך אנו מתנהלים. כשהכרתי את בעלי הוא מן הסתם לא הרוויח כמו שמרוויח היום, גם אני מן הסתם התקדמתי בשכר אבל לא כמוהו מפני שאני מגיעה מתחום החינוך.
במהלך השנים היו מספר פעמים שבהן בעלי ביקש ששנינו נפקיד קצת יותר כסף למשותף, אם ראינו שאנו קצת במינוס. חשוב לי לציין שיש לו בעיה קשה מאוד עם מינוס בחשבון, הוא לא מוכן לזה לא במשותף ולא באישי שלו. הכוונה שלא מוכן אפילו לראות מינוס של 100 שקל. בכל פעם שביקש שאפקיד עוד, הפקדתי כמובן וגם הוא בדיוק את אותו סכום.
השנים חלפו, המשכורות השתנו... אני מעולם לא שאלתי את בעלי כמה הוא מרוויח, הוא כן שואל אותי בתדירות גבוהה. היום לאחר משהו שאמר שאלתי אותו כמה מרוויח, ולפי תשובתו גיליתי עד כמה המשכורת שלו עלתה בשנים האחרונות וכמה הפער ביננו גדל. שאלתי אותו איך אנחנו עדיין מפקידים בדיוק את אותו סכום למשותף אם הוא מרוויח שליש יותר ממני?
הוא גמגם ואמר שבכל פעם שראה שחסר במשותף הוא השלים בעצמו כדי שחלילה לא יהיה מינוס של שקל וחצי אפילו. יש לציין שלאורך זמן מה הוא כל הזמן זורק משפטים כאלה "אני מכסה את המינוס שלנו, אני מוסיף כסף, מה את חושבת מי שם את הכסף שחסר?"
לא ויתרתי ואמרתי לו שטוב מאוד כי אם הוא מרוויח הרבה יותר ממני הוא מראש צריך להכניס יותר ממני למשותף. הוא לא עושה לי טובה בזה שהוא "מכסה את המינוס", זה כסף שהוא מלכתחילה צריך להפקיד בעצמו כשהוא מרוויח הרבה יותר ממני.
המשיך לגמגם ואמר "טוב מחודש הבא תפקידי פחות" בפרצוף מאוכזב.
שאלתי אותו האם נראה לו הגיוני שכבר תקופה ארוכה מאוד, כנראה כבר שנתיים שלוש, הוא מרוויח ככה ולא מוצא לנכון לומר לי שעלי להפקיד פחות ממנו??
המשיך לגמגם שלא... וכל מיני גמגומים שרק עוד יותר עצבנו אותי.
אני בחורה שמתנהלת טוב עם כסף, אני לא בזבזנית, אני לוקחת עוד תפקידים בעבודה כדי להגדיל כמה שאפשר את השכר שלי, ומעולם מעולם לא פקפקתי בהתנהלות הכלכלית שלנו עד היום! אבל אני מרגישה מרומה, פשוט מרומה. ידעתי שלבעלי יש עניינים עם כסף עוד כשהכרתי אותו. אני לא יודעת אם זה קמצנות או פחד גדול להישאר בלי. הוא מגיע ממשפחה שלא היה חסר בה כסף, כך שאני לא מבינה מאיפה זה בא.
והוא המשיך להגיד בפרצוף מאוכזב "טוב בסדר אני אפקיד יותר".
אני לא יכולה להסתכל עליו אפילו. חתמתי על הסכם ממון בלי שום בעיה, הדירה לחלוטין שלו, אני משלמת חצי מהמשכנתה, שותפה לקניות של דברים לבית, והוא פשוט חושב שזה לגמרי הוגן שנשלם בדיוק אותו דבר כאשר כבר תקופה ארוכה מאוד הוא מרוויח הרבה יותר ממני.
כרגע אני לא יכולה בכלל להסתכל עליו, הוא נראה לי כמו חתיכת נצלן קמצן.
האם זה הוגן לדעתכם?