בתחילת כיתה ז ובכללי כל החיים שלי הייתי ילדה פופולרית מאוד, תמיד אהבו אותי והיו לי מלא חברים.
כשעליתי לכיתה ח, הכל התפרק.
כל החברות שלי עברו ביחד לבית ספר אחר, שלא יכולתי לעבור אליו.
בעקבות זה נוצר ניתוק, ואז הן פשוט התהפכו עליי בלי להסביר למה.
רבתי עם אחת מהן, וכולן פשוט אחריה , כאילו שאני ״לא מעניינת בלעדיה.״
התחלתי כיתה ח עם 0 חברות.
מפה לשם המצב הנפשי שלי היה ברצפה, לא הייתי יוצאת מהחדר ולא הייתי מדברת עם אף אחד.
לא יודעת איך, פשוט נהייתי כועסת, משהו בי כל הזמן שלילי.
אני לא נעימה, לא כמו פעם.
ואני פשוט קורסת נפשית.
התחלנו עכשיו חופש גדול, ואני לבד.
אני יודעת שזה דרמטי, אבל ממש קשה לי העובדה שאין לי אף אחד.
זו כנראה אשמתי בלבד, כי אני כועסת ולא נעימה, אני מרגישה שאני פשוט כל היום אוגרת בפנים ולא מדברת עם אף אחד ובעקבות זה אני קורסת.
לא יודעת בכלל מה לעשות, אני חושבת שזה פשוט גיל ההתבגרות וכולם עברו את זה.
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות