התחלתי להתאמן באיגרוף תאילנדי בגיל 14 במכון קרוב לבית שלי. לא הגעתי בעיקביות לשיעורים כי כולם היו בנים בגילי שראיתי במסדרון של הביהס. הייתי רק מתחילה אז לא הייתי טובה. אחרי שחצי שנה הייתי במכון הזה החלטתי שאם אני לא אשקיע אני פורשת ולא היה לי את האומץ להתאמן עם עוד בן שאני בטוחה שהיה שמח להיות נגד זכר מאשר נגדי. עשיתי הפסקה אבל אחרי חודשיים זה כן היה חסר לי אז חזרתי לאיגרוף. מאז, עברתי כמה מכונים והתגברתי על החרדה חברתית שלי, האיגרוף עזר לי בהרבה מובנים והתחלתי להתאמן בmma לפני חצי שנה.
באיגרוף התאילנדי אני מתאמנת אצל מאמן כבר חצי שנה ואני הבת היחידה בקבוצה, מתאמנת בקבוצה של הנוער וגם של הבוגרים והמאמן אפילו לא זוכר את השם שלי. נוסף על כך כל פעם שמגיע מישהו חדש או שהוא מסדר שאני יהיה איתו או שאף אחד מהבנים לא רוצה להיות איתי אז אני עם החדש. אני כמו הילד החדש בקבוצה רק שאני ככה חצי שנה. אני טובה ביחס לקבוצה ואני משקיע המון, כן יש מקום לשיפור אבל יש מספיק בנים בקבוצה שאני יותר טובה מהם. פשוט מתסכל אותי שאין לי חברים שם ודברים כאלה, יש כמה חמודים טיפה שמדברים איתי אבל אני יותר שונאת אותם מאוהבת.
מתסכל אותי שעכשיו נפתחה קבוצה של מתחרים וש״המאמן״ שלי שאפילו לא זוכר את השם שלי לא דוחף אותי אליה למרות שאני מכירה את הרמה שח כל אלה שבקבוצה. אני לא יודעת מצד אחד אני מרגישה שלא מעריכים אותי למרות שאני עובדת מאוד קשה בשביל להשתפר, ובכל זאת אני לא מרגישה שאני משתפרת כי המאמן מכוון אותי. אני לא רוצה לבעוט חזר יותר בלי שתהיה לי אסטרטגיה וטכניקה טוב יותר. ובחצי שנה שאני אצל המאמן הזה הדבר היחידי שחל בו שיפור זה החוזקה של המכות שלי ואני יודעת שזאת לא המטרה.
מישהו עצה?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות