היי לכולם. אשמח לשמוע את דעתכם.
אנחנו זוג דתיים אני 27 ובעלי 30 , נשואים כ6 שנים ללא ילדים.
לאורך השנים בעלי חווה ממני התעללות רגשית, אני יודעת להגיד היום בדיעבד שככה זה נקרא. זה התבטא בזה שתמיד הרגיש שהוא צריך ללכת על ביצים , היה מפחד מהתגובות שלי כי הייתי יכולה לעשות פיל מזבוב, הייתי יכולה לא לדבר איתו ימים שלמים כלומר ממש ניתוק ברמה שהייתי ישנה בסלון והוא זה שבדר"כ היה מפייס , הייתי מקללת אותו ומאחלת לו איחולים קשים , מאיימת בגירושים ועוד כל מיני דברים שאני לא גאה בהם. לאורך השנים הוא האמין בי שאשתנה , ראה את הדברים הטובים ולכן לא פירק את החבילה אך לאט לאט הוא נהיה מתוסכל מהמצב ולפעמים היה גם מחזיר לי. בנוסף, גם מאוד תיסכל אותו שבזמן של ריבים, אני גם מסרבת לקיים יחסי מין. אני יודעת שזה נשמע רע וניסיתי גם ללכת לטיפול שלא ממש עזר ואני עדיין מנסה לעבוד על הדברים האלה כי אני יודעת שאלו דפוסים רעילים. ייאמר לזכותו שלמרות הכל, הוא היה בעל אוהב, מכיל, תומך ומחזר.
לפני כחודש לאחר שהוא היה במילואים תקופה ארוכה, הוא טס עם חבר לראות משחק במדריד ולא ייחסתי לזה חשיבות אף על פי שבאותה תקופה לא היינו בטוב. לאחר מכן, היה עוד מקרה שיצא פעם אחת לסוג של מסיבת טבע בפורים, מתוך טענה שמה שחווה במילואים היה קשה ורוצה להשתחרר
אבל שיא השיאים היה לפני כמה ימים, שוב בזמן שאנחנו לא בטוב, החליט שמעוניין לטוס לתאילנד לבד עם עצמו !!!
קיבלתי את שוק חיי והרגשתי כל כך מרומה! מה יש לו בכלל לחפש בתיאלנד בתור אדם דתי ונשוי?? הוא יודע כל מה שהולך שם ועדיין מעוניין לטוס, טען שהוא אוהב את הנופים שם וזה הדבר היחיד שמעניין אותו ושגם איבדתי את הזכות להביע את דעתי אחרי כל מה שקרה ביננו.
אני חושבת שהיחסים הלא טובים ביננו הם סתם תירוץ. למה שבכלל יכניס את עצמו לפיתויים וכל הגועל נפש שהולך שם?
אני יודעת שאני לא טלית שכולה תכלת, אבל מבחינתי זה קו אדום וזו נורת אזהרה מהבהבת בעיניי לכך שאומנם לא מתגרש ממני, אך כן מנסה לחפש דרכי יציאה מהנישואים או פשוט מחפש לבגוד.
מה אתם חושבים? רק לי זה נראה הזוי?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות