היי,
עברתי לא מזמן לדרום מהמרכז ללימודים גבוהים,
אני עברתי חרם מאוד קשה בתיכון
ויש לי צלקות מהתקופה הזאת.
ולא פשוט לי לשבת בכיתה עם עוד 40 אנשים, שאני בתוך תוכי מרגישה את אותה הרגשה שהרגשתי. יש לי חרדה קשה מהפעולה של לשבת בכיתה עצמה.
אנשים בתיכון התעלמו ממני, פשוט החליטו בעצמם לא לדבר איתי ו״מקובלים״ שהיו צוחקים עליי ואותו דבר גם אני מרגישה בלימודים עכשיו. אני מדברת רק עם מישהי אחת בלימודים ועוד איזה מישהו, אבל עדיין מרגישה לבד.
ועדיין לא מצאתי את האנשים הנכונים
אומרים שאני יפה ואני מרגישה שאנשים נרתעים ממני,
שאולי היופי שלי מרחיק אנשים..
גם בלימודים עצמם אנשים מעדיפים את החבורות שלהם, ניסיתי כמה פעמים להציע למישהי לצאת איתי בהפסקה והיא אמרה לא
ונפגשתי עם מישהו מהכיתה פעם בשבוע למשך שבועיים, ופתאום יום אחד הוא התחיל להתעלם ממני. הפסיק להגיד לי בוקר טוב. הוא רואה אותי בכיתה ומתעלם
אני תמיד מרגישה שאנשים פשוט לא אוהבים אותי.. ואני לא מצליחה להבין מה הסיבה ומה הבעיה בי
כולם כבר מצאו את החברים שלהם ועבר חודש מתחילת הלימודים.. ורק אני עדיין לבד
ואני באמת טובת לב אז אני לא מבינה למה לא אוהבים אותי מה הסיבה..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות