היי אני בת עשרים, ואני כבר שנה שנייה בתואר של הוראה
כבר משנה שעברה לא אהבתי מאה אחוז את מה שלמדתי אבל מהפחד לעזוב נשארתי
אני נמצאת עכשיו בשנה השנייה ואני מרגישה שאני נמצאת בלופ שלא נגמר, כרגע בגלל המצב הבטחוני אני לומדת מהזום ולא במכללה ובוכה תוך כדי השיעורים, כשנגמרים הלימודים בסוף היום אני מרגישה שעשיתי טעות ושאני לא רוצה להמשיך כי הנושא לא מעניין אותי והקורסים לא מעניינים אותי ולא ישמשו אותי כי אני בכלל לא רוצה להיות מורה, יום אחר כך אני מרימה את עצמי איכשהו וממשיכה ללמוד.
ככה זה כבר מתחילת הסמסטר, נרשמתי ללימודים האלה כי אני יודעת שזה יביא לי תועלת בעתיד שאני לא בהכרח אהיה חייבת להיות מורה
אבל אני כבר לא מסוגלת להמשיך אני מרגישה שאני בדיכאון אני לא מצליחה לישון נורמאלי לא לאכול נורמאלי, המכללה שאני לומדת בה הבטיחה גם התחשבות בגלל המלחמה ויש אפס התחשבות עם זה שאני רווקה אני לא מסוגלת להגיע להכל ועוד מוסיפים ומעמיסים לנו עוד ועוד ועוד.
אני לא יודעת מה לעשות מצד אחד אני רוצה תואר כי זה פותח המון דלתות מצד שני באיזה מחיר אני משלמת עליו? האם זה שווה לי להיות בדיכאון לא לרצות לצאת מהמיטה לבכות בכל השיעורים בשביל דבר שאני גם ככה לא הולכת לעסוק בו בעתיד?
אני לא רוצה שתבינו אותי לא נכון, זה לא איזה קושי שנתקלתי בו לראשונה ואני רוצה לוותר כמו שאמרתי משנה שעברה אני הבנתי שאני לא אוהבת את התחום הזה ועדיין בכוחות שאין לי המשכתי ללמוד, כרגע אני פשוט בנקודת משבר שאני מרגישה שזה גדול עליי שמעמיסים עליי שאני כבר בדיכאון, לא יוצאת מהמיטה ונעשית חולה פיזית בגלל כל הדבר הזה ואני כבר לא מסוגלת להמשיך יותר
אבל אני עדיין אני מפחדת לעזוב..
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות