היי לכולם
לפני יומיים היה לי שיחה עם הבן זוג על לעבור לגור ביחד
הבעיה היא שהוא מהמרכז ואני מהדרום והוא רוצה שאני יעבור אליו
והבעיה הנוספת היא שאני לא יכולה לעזוב למרחק כזה כי ההורים שלי התגרשו ואני חייה רק עם האמא ואין לי אחים קטנים או גדולים או משפחה באזור זה רק אני והיא והמצב בבית לא משהו גם ככה מבחינה כלכלית ואני היחידה שעוזרת לה
ואני לא רוצה להשאיר אותה לבד כאילו זאת אמא שלי !! ועכשיו שהיא מתבגרת ולא הופכת לצעירה יותר
אני לא יכולה לתת לה להתמודד לבד בלי אף עזרה כאילו עם היו לי עוד אחים קטנים או המשפחה שלה כמו דודים וכאלה אז הייתי יכולה לעזוב כי לא הייתי משאירה אותה לבד ועוד משהו חשוב בחיים לא עזבתי את הבית ליותר מי 3 ימים וגם ב3 ימים האלה אני לא מצליחה כל כך להיות רגוע זה רק לחשוב מה איתה ועם היא מסתדרת ומה היא עושה וכו וזה פשוט ייסורי מצפון וכאב כזה בלב שפשוט עושה לי רע והחבר לא מבין את זה
הוא אומר שזה סתם תרוץ שלי לא לגור איתו (ואני ממש רוצה לגור איתו אנחנו מדברים כבר הרבה זמן על חתונה ועל חיים משותפים ואני ממש רוצה את זה גם )
והוא מתנהג באנוכיות כזאת שכאילו הוא דואג רק לעצמו שהוא לא יעזוב את המשפחה שלו ואת החברים שלו
וכאילו מה אני? מה איתי?
כאילו חברים לא אכפת לי לעזוב כי בסופו של דבר כלום מתפצלים ומקימים משפחה ומתקדמים בחיים . אבל משפחה ..לו יש עוד 4 אחים ו2 הורים ודודים שגרים באותו שכונה
אין לו אמא לבד בלי אחים בלי כלום רק היא והקירות של הבית
ושאני מדברת איתו על זה הוא אומר לי שההורים שלו היו ההורים שלי כאילו חמתי ??? היא לא יכולה להחליף אמא אף אחד לא יכול להחליף אמא בטח לא אמא שנשארת לבד
והוא הביא תשובות של תלכי אליה כל שבוע או כל כמה ימים
השאלה היא מה לעשות כאילו הוא צודק בזה שאני צריכה ללכת אליו ולהשאיר ככה אמא לבד זה מרגיש לי לא מוסרי ולא אכפתי לעשות דבר כזה ועוד לאמא שלי
זה כאילו לוקחים את הידיים שלי יד אחד אמא יש שנייה בן זוג וכל אחד מושך לכיוון שלו
כאילו אני מגזימה עם הדאגה שלי לאמא שלי שהוא מגיב ככה
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות