שלום,
אתחיל מזה שאני ממש מאמינה באינטואיציה נשית אבל המצב הנוכחי מבלבל אותי.
אני יוצאת עם בחור מילואימניק מהרגע שהתחילה המלחמה, וככה יצא שכל הקשר שלנו מתחילתו הוא מרחוק. אין לנו שום בסיס יציב.
הוא לא לוחם אבל קצין שעובד קשה ועמוס במהלך היום. אנחנו כן מדברים קצת אבל גם כשאנחנו מדברים זה עליו בעיקר, על מה שעובר, וברור לי שיותר קשה לו ואני גם עבורו אבל גם אם הוא שואל אותי איך עבר היום הוא לא באמת מקשיב, לא שואל שאלות המשך, לא מייעץ, אם אני מרגישה בדאון עונה תשובות טכניות של תשתדלי להתאפס, לא שואל למחרת איך אני, כאילו לא שם לב אליי בכלל, מרגישה שרק נחמד לו איתי ברמה של מישהי שתדאג לו ותעודד אותו ותהווה לו משענת.
מצד שני, הוא מגדיר אותי בת זוג שלו, כשיוצא הביתה פעם בשבועיים שלושה אנחנו תמיד נפגשים ואומר שזה מובן מאליו שניפגש אבל אף פעם לא מראה התלהבות מטורפת לראות אותי, הכרתי חברים ומשפחה שלו, כן יוצאים כשהוא יוצא הביתה וכשהעליתי בפניו מה מפריע לי רק אמר אז כנראה את לא מבינה את המצב אנחנו במלחמה, ואני בכללי לא בן אדם חם מדי, תעריכי את העשייה שלי ואת זה שאת הבן אדם העיקרי שאני מדבר איתו כשיש לי זמן. מרגישה שזה קצת סיבונים שלו, כי אין לי תלונה על כמות השיחות אלא על כך שמעולם לא מראה חום, לא כותב שמתגעגע, אומר שלא יכתוב סתם אלא רק כשירגיש לו באמת..מרגישה שמורחת את הזמן ומאוד פגועה ממנו כי אני מרעיפה עליו חום ויחס ואהבה וגם גופנית כשאני רואה אותו ואני מרגישה שהוא לא מרגיש כמוני..מצד שני כשהעלתי אופציה של לסיים את זה בשיחה איתו זה הפריע לו.
אני בקשרים קודמים הייתי מחוזרת נורא ואהובה מכל הבחינות אבל במקרה הזה לא ברור לי
מה אתם חושבים?
- עמוד הבית
- שאל שאלה
- שאלות חדשות
- שאלות שעוררו עניין
- עצות חדשות
- מה קורה כאן?
- מתחם הטיפים
- חיפוש שאלות
-
הרשמה | התחברות