משוחרר על נפשי מתפקיד סייבר בצבא, האם לעשות שירות לאומי?

אהלן, בעקבות שיחה שקיימתי עם חבר הייתי שמח לשמוע פה דעות בנוגע לסוגיה, אתן את הרקע:
אני בצבא הייתי בקורס סייבר של חיל המודיעין, ולפני כמה חודשים השתחררתי על רקע אובדני. בעקבות בעיות במשפחה, רצון שלי לעזור בהן ואופי המערכת הצבאית רציתי להשתחרר מהצבא, לא מצאתי דרך, התייאשתי והחלטתי לירiת בעצמי בטירונות שמתקיימת מיד לאחר סוף הקורס. בדרך עקיפה שאינה ביוזמתי מה גילו על זה מצח והמפקדים שלי וכתוצאה השתחררתי מהצבא באופן די מיידי.

סיפרתי רק את עיקרי הדברים, כמובן היו עוד התרחשויות באמצע והייתה כברת דרך עד שהגעתי להחלטה אובdנית, חשוב לי כן לציין שאני בוודאות כמעט מוחלטת שאם הייתי נשאר בצבא הייתי עושה את זה.

אז מה הדילמה שאני כרגע ניצב בפניה?
1. מצד אחד, מאוד נהניתי בצבא, הכרתי אנשים טובים, למדתי וצברתי שם חוויות טובות, החוויה שלי מהצבא היא ממש לא חוויה רעה. למדתי על ערכים ונותרה בי תחושת שליחות מסוימת שרכשתי במהלך הקורס.
2. מצד שני, אני כועס על המדינה ועל המערכת הצבאית. כתוצאה מהמבנה שלה ומהדברים שקרו שם נגרם לי הרבה מאוד סבל גם לאחר השחרור. השחרור שלי קרה כמעט בן רגע ולא אפשרו לי לאחר מכן לפגוש את הקבנית לאחר שהשתחררתי, גם לא באופן פרטי. באופן כללי אני מרגיש שהמדינה גרמה לי נזק ונטשה אותי על מנת שלא אכנס לסטטיסטיקת האובdנות של צהל. זה מרגיש שהפתרון שהמדינה והצבא מצאו הוא פשוט הסרת אחריות.
במידה מסוימת אני מרגיש שגם אם עכשיו במשך כל חיי לא אעשה יותר דבר למען המדינה זה לגמרי לגיטימי.

מה הפתרון שמצאתי כרגע?
השיבוץ שלי בצבא היה לגוף אזרחי, אז הפתרון שמצאתי ומפקדים וחברים שלי גם מאוד תמכו בו, הוא ללכת לעבוד באותו הגוף בתור אזרח. ככה מצד אחד אני אבצע תפקיד משמעותי שיש בו בכדי תרומה לחברה ולמדינה, אבל מצד שני זה לא קורה בחינם ולא מאפשר ניצול של יכולותיי.
במקרה בו לא אתקבל לשם, התכנון היה לחזור להייטק, בעדיפות לתפקיד בו אראה יותר משמעות, למשל סטרטאפ רפואי או חברת סייבר הגנתי.

אתמול בשיחה עם החבר, שמשרת בתפקיד סייבר בצבא, הוא אמר לי כמה דברים שלא כל כך נוח לשמוע אבל יש בהם אמת; למה זה הוגן שהוא יתרום בחינם ויקריב מעצמו במשך שנים בזמן שאני אעשה את עבודתי תמורת שכר, ושלדעתו הצעד הנכון שאני צריך לקחת הוא שירות לאומי כאיזשהי חובה מוסרית אזרחית.

האמת אם הייתם שואלים אותי לפני השחרור על סיטואציה זהה הייתי עונה את אותו הדבר, אבל לאחר מה שקרה לי אני כבר לא מרגיש ככה. הרי למה שאבצע תרומה התנדבותית לחלוטין למען מדינה שנטשה אותי ברגע המשבר הכי גדול שהיה לי ונגרם במסגרת המערכת הצבאית וכתוצאה מאופיה.

כרגע הפתרון שמצאתי הוא סוג של דרך האמצע, מצד אחד אני כן מקריב מעצמי ומבצע פעולה משמעותית עבור המדינה, אבל מצד שני זה לא בחינם.

אשמח לשמוע דעות בנושא, בעיקר להבין האם מבינים את ההרגשה שלי ומאיפה אני בא.